בהמה שמתה48ב- מגק נוסף "ביום טוב", והוא ברור ומיותר. לא יזיזנה ממקומה – לכאורה אסור להזיז את הבהמה משום שאי אפשר לאכול את בשרה. לפי הלכה זו אמנם ניתן להאכיל את בשר הנבלה לכלבים, אך אין לעשות מלאכה למען הכלבים, ומדובר בבהמה שמתה בשדה וטלטולה אסור. הבבלי פירש שמדובר בבהמת קודשים, בהמשך למשנה הקודמת העוסקת בבכור, ואין להאכיל כלבים בבהמת קודשים. כך מפורש גם בירושלמי, ואמנם הדבר מתאים לפי ההמשך וכפי שהירושלמי מציין. אם כן, סתם בהמה מותר לטלטלה היות שמותר לעשות מלאכה למען האכלת כלב ביום טוב.
מעשה ששאלו – בכמה עדי נוסח, רובם מאוחרים יחסית, "ושאלו"49וילנא, דו, דש, א, גט, יל, מ, רב. , את רבי טרפון עליה על החלה שניטמאת – יש להניח שרבי טרפון ידע את התשובה, אך רצה שהתשובה תהיה חגיגית ככל האפשר. על כן: וניכנס לבית המדרש ושאל – בבית המדרש התנהל השיעור של חבורת הלומדים בראשותו של הרב, החכם. בספרות התנאית אין עדות לכך שבית המדרש היה מבנה מוגדר, ואת רוב האזכורים ל"בית המדרש" יש לפרש כמכוונים לחבורת הלומדים ולפעולת הלימוד. סדר הלימוד מתואר בתוספתא, ובסופו הייתה אפשרות לכל אחד להעלות נושא לאחר הלימוד השגרתי (סנהדרין פ"ז ה"א; חגיגה פ"ב ה"ט). לפי התיאור במשנה רבי טרפון אינו החכם הראשי אלא יש המשיבים לו, ויש בבית המדרש חכמים אחרים. יש להניח שכאשר היה כבר רבי טרפון חכם עמד הוא בראש החבורה, והתיאור במשנה אינה הולם את מעמדו זה. ייתכן גם שמדובר בתקופה שבה עמד רבי טרפון בראש הסנהדרין. כידוע אין במקורות עדות ברורה מי עמד בראש הסנהדרין לאחר מותו של רבן גמליאל, וייתכן כי היה זה רבי טרפון, והסנהדרין שהתה אז בלוד. בתקופה זו ניהלו בבית המדרש לימודים סדירים ורבי טרפון היה מצטרף אליהם מפעם לפעם, כשם שעשה בזמנו רבן גמליאל. רבי טרפון הוא אחד החכמים הבולטים שבפניהם מעלים שאלות הלכה למעשה. מקבילה דומה במיוחד היא שאלה בדיני טרפות, שרבי טרפון אסרה וחכמים התירוה (משנה, בכורות פ"ד מ"ד)50ההיתר נעשה לפי עצתו-עדותו של תיאודורוס הרופא. אחת המסורות על ישיבת הנהגת החכמים בלוד היא המעשה בקופת עצמות שהתלבטו אם היא טמאה או טהורה ועמדו על כך למניין (תוס', אהלות פ"ד ה"ב, עמ' 600). בדרך כלל החל המניין בקטן, כלומר בחכם שמעמדו היה חשוב פחות. באותו סיפור החלו את המניין ברבי עקיבא. רבי עקיבא היה מראשי החכמים בדור יבנה; אם החלו בו את המניין אין זאת אלא שהחבורה כללה את ראשי החכמים ואת הנהגת הסנהדרין. הזכרנו סיפור זה משום שגם בו השתתף תיאודורוס הרופא, וקרוב לוודאי ששני המעשים אירעו באותו זמן ובאותו מקום, אף שלא נאמר במפורש שהמעשה היה בלוד. . בסיפור אחר הורה רבי טרפון הלכה למעשה מהו שיעור אונאה (משנה, בבא מציעא פ"ד מ"ג ומקבילות), בסיפור אחר הורה הלכה למעשה שלא להספיד את אלכסא בלוד (תוס', חגיגה פ"ב הי"ג), ופעם אחרת הורה לקבור בקבורה רגילה ילד שהתאבד (שמחות פ"ב ה"ד, עמ' 108). הוא הדין במעשי פסיקה נוספים51כגון ירו', יומא פ"ח ה"ד, מה ע"א; משנה, תענית פ"ג מ"ח; תוס', בכורות פ"ה ה"ז, עמ' 540; יבמות פי"ד ה"י; שם פי"ב הט"ו; בבלי, בבא קמא קג ע"ב ועוד. . צירוף המעשים מלמד על מעמדו כראש וכמנהיג. ייתכן שאלו עדויות למעמדו כראש הסנהדרין, אך ייתכן גם שבסך הכול עמד בראש הנהגת עירו לוד. במקרה זה פסק בניגוד לחכמים אחרים אף שהיה ראש וראשון לחכמי עירו לוד, שהייתה מרכז חשוב, שני ליבנה, ואולי אף גדול וחשוב ממנה מבחינה כמותית52יבנה הייתה מרכז הסנהדרין, אך הייתה עיר נכרית מעורבת שחלק גדול מתושביה נכרים. .
אמרו לו לא יזיזם ממקומן – לפי אותה הלכה שאין להזיז בהמה. גם הלכה זו מצטרפת למשניות שראשיתן מעשה וסופן ניסוח הלכתי. יש להניח שהמעשה קדם, ובעקבותיו נוסחה המשנה. כך גם פירשנו לעיל משניות דומות53ראו לעיל, פ"ב מ"ו-מ"ח, ועוד. . החלה חייבת להיאכל בטהרה, ואם ניטמאת פסולה לאכילה, וממילא היא מוקצה.
במשנה שבת נקבע באופן עקרוני שמותר להאכיל את משק החי, ולפחות את אלו שמזונם על האדם (פכ"ד מ"ג). כזכור, במשנה הראשונה של הפרק שאנו עוסקים בו נקבעה הלכה דומה לגבי יום טוב, אלא שביום טוב ההיתר רחב יותר וכולל מלאכה לצורך האכלת הבהמה. ברם, במשנה ד שם יש מחלוקת בדבר בהמה שמתה בשבת עצמה. התנא הסתמי קובע: "מחתכין... ואת הנבלה לפני הכלבים. רבי יהודה אומר אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה, לפי שאינה מן המוכן". לפי המקבילות התנא המקל הוא רבי שמעון54בבלי, שבת קנו ע"ב, וראו עוד ביצה ב ע"א; חולין יד ע"א. . ברייתא בבבלי מגדירה את המחלוקת כמחלוקת בית שמאי ובית הלל (שבת קנו ע"ב), רבי שמעון פוסק כשיטת בית הלל ורבי יהודה מהלך בשיטת בית שמאי55כבר ראינו פעמים מספר שרבי יהודה משמר הלכות של בית שמאי, ובעיקר בתחום שבת ויום טוב. . רבי יהודה הוא תלמידו של רבי טרפון, ברור אפוא שרבי טרפון פוסק שאין להאכיל בהמה לכלבים, כמיטב מסורת הפסיקה של בית שמאי. המשנה משקפת את תורתו של רבי טרפון, ולא מן הנמנע שהיא בשיטת רבי יהודה. זהו פשט המשנה.
כפי שנראה להלן הייתה מחלוקת בדבר הכנת אוכל לצורכי בהמות הבית. רבי ישמעאל אסר, ורבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא התירו56ראו פירושנו להלן, פ"ד מ"ב. . ברם, גם בין המתירים היו שהחמירו בהאכלת כלבים57לעיל מ"ד; מכילתא דרשב"י, שמות יב טז, עמ' 21. . אם כן, כל החולקים על האכלת כלבים מקבלים את דברי בית הלל שמאכילים לבהמות, אך חולקים בהיקפו של ההיתר, האם הוא כולל גם כלבים. רבי טרפון ורבי יהודה מתנגדים גם להכנת אוכל לבהמות, וקל וחומר לכלבים.
ברם, בשני התלמודים התקשו לקבל את הסיכום ההלכתי המוצע, כנראה בגלל מסורת הפסיקה המאוחרת שהקלה בהאכלת בהמות וכלבים, כמסורת בית הלל. ואכן, שמואל מתבטא "טעו חמשה זקינים שהורו לרבי טרפון בלוד" (ירו', סב ע"א)58במשנה לא נאמר כי היו אלו דווקא חמישה זקנים. ייתכן שלשמואל הייתה מסורת חיה על מניין המשיבים, ברם סביר יותר ששמואל ידע שסתם חבר של חכמים מונה חמישה איש (ראו פלוסר, חבר). . הניסוח הבוטה אינו מבטא את יחס הכפיפות המסורתי של אמוראים כלפי תנאים, ולא את הסמכות של המשנה59שמואל מתקן את המשנה ושונה שלא כמסקנתה. ראו אפשטיין, מבוא, עמ' 233-211, ובמיוחד עמ' 211. זו דרכו של שמואל, שהתיר לעצמו לעתים להציג מסורת הלכתית שונה מהמשנה ולתקן את המשנה. מן הסתם עשה זאת במקרים שבהם הייתה לו מסורת הלכתית בבלית שונה. . הזקנים הללו, שהם ראשי חכמי דור יבנה, הורו לפי המשנה (או שהמשנה היא לפי הוראתם), אם כן מהיכן הביטחון שהם טעו? מכל מקום, התלמוד מסביר שמדובר בבהמת בכור ואותה אין להאכיל לכלבים. אם כן הם לא טעו בהוראתם, אך טועה מי שסבור שמותר ללמוד מהלכה זו על סתם בהמה שמתה. הירושלמי מוכיח את פירושו מההקשר בהמה-חלה, "מה זו קודש אף זו קודש". הבבלי מקבל אף הוא הסבר זה, אם כי דרך ניהול השיח ההלכתי שונה. הבבלי מעלה את האפשרות שמשנתנו היא כרבי יהודה האוסר האכלת בהמה, ושלא כרבי שמעון המתיר זאת.
לחילופין ניתן לפרש שהאפשרות של מתן הבהמה לכלבים הייתה נדירה. אמנם מותר להזיז לשם כך את הבהמה, אך בפועל היה זה פתרון תאורטי בלבד. פירוש זה דחוק. אמנם חז"ל הסתייגו מגידול כלבים, אך למעשה אנו שומעים על הכלבים כעל אפשרות תדירה, ומן הסתם גם בעיות הכרוכות בהאכלתם לא היו כה נדירות.