עפ”י כתב יד קופמן (בכתב היד – משנה יד)
האומר לבנו קונם שאת נהנה לי – זה נדר רגיל, ו"קונם" הוא לשון נדר רגילה. נדרים תפלים כאלה הם התוכן המרכזי של מסכת נדרים, כפי שהדגשנו במבוא שם. נראה שאלו היו תדירים בחברה, אף שחכמים הסתייגו מהם. כוונת הנדר עצמו איננה מובררת, וקיימות כמה אפשרויות להבנתה:
1. נדר חיובי: אני נודר על עצמי כך וכך אם אתה תאכל אצלי.
2. נדר חיובי: אני נודר על עצמי כך וכך אם אתה לא תאכל אצלי.
3. נדר שלילי: אני נודר על עצמי שאתה לא תאכל אצלי.
4. נדר שלילי: אני נודר על עצמי כך וכך אם לא תאכל אצלי (כלומר שתאכל אצלי).
5. נדר חיובי: האב מטיל את הנדר – "אני נודר שאתה חייב לאכול אצלי", וזאת לפי הנוהג הקדום שאדם רשאי להטיל נדר על אחר.
ההבדל בין שתי הפרשנויות הראשונות לשלוש האחרונות נעוץ בגרסת המשנה – "אי אתה נהנה לי" או "אתה נהנה לי"71ראו חילופי הנוסח אצל אפשטייין, מבוא, עמ' 501-500.. ההבדל בין הפרשנות החמישית לכל יתר הפרשנויות הוא בשאלה האם אדם רשאי להטיל נדר על זולתו. כפשוטן של המשניות מדובר בנדר שאדם מטיל על בנו או חברו, אבל ההלכה המאוחרת (האמוראית ואולי כבר התנאית) סברה שכל נדר כעין זה יש להבינו כנדר שאדם מטיל על עצמו72בכך עסקנו במבוא למסכת נדרים. .
אם מת ירשנו – הנדר איננו חל על הירושה, בחיי ובמותי – אם האב נדר שהבן לא יהנה מרכושו גם לאחר מותו, אם מת לא ירשינו – הנדר תקף והבן מוּצא מרשימת היורשים. זו הלכה קשה, שכן אין כאן צוואה מסודרת אלא איסור ירושה, ולכאורה הרי הדברים מנוגדים לדין תורה המצווה על האב להוריש את רכושו לבניו, [ו]יתן – הבן המודר, לבניו ולאחיו – את חלקו ליורשים האחרים. אם אין לו לווה ובעלי החוב באין וניפרעין – אם אין לבן המודר רכוש פרטי73הרכוש הפרטי שרוכש בן המצוי במשק אביו מכונה בספרות "סגולה". וכולו תלוי ברכוש האב, אף על פי כן איננו מקבל את חלקו. המשפט מיותר, די להגיד שאיננו מקבל את חלקו בירושה. כל השאר איננו משמעותי ואיננו חשוב, וברור שמי שאיננו יורש צריך להסתדר כמיטב יכולתו. שתי אפשרויות להסביר את המשנה:
1. זו העברה טכנית מהמשנה הקודמת.
2. מדובר במסגרת הרווחת של בית אב, שבניו ממשיכים את חיי השותפות74לאחים השותפים ראו שקלים פ"א מ"ז.. בית האב ממשיך אפוא להתקיים כיחידה כלכלית, והאחים הם שותפים. הבן המודר איננו פורש מבית האב, על כן מבחינה פורמלית הבן המודר צריך ללוות לכלכלת עצמו (כדי שלא לקבל ישירות) מרכוש האב, ובעלי החוב ייפרעו מהרכוש המשותף של השותפות. למעשה בכך הבנים עוקפים את צוואת האב. אומנם הבן לא קיבל דבר מהירושה, אבל לאחר שהאחים הפכו לבעלי הרכוש הם קיבלו את אחיהם לשותפות, ובכך גם קיימו את הצוואה וגם החזירו לבן את חלקו. כמובן הם רשאים שלא לקבל את אחיהם לשותפות, וזה נכון לגבי כל שותפות, שתנאי לה הוא רצונם של כל השותפים לקיים את ההסדר.