עפ”י כתב יד קופמן (בכתב היד – משנה ו)
חרש שוטה וקטן פגיעתם רעה – זאת כי החובל בהם חייב – כפי שנאמר לעיל פ"ד מ"ד, והם שחבלו באחרים פטורין – ראו לעיל פ"ד מ"ה. הניסוח "פגיעתם רעה" מרמז שהתנגשות איתם נגמרת תמיד בהפסד: אם הזיקו פטורים מלשלם, ואם הוזקו חייבים לשלם להם.
העבד והאשה פגיעתם רעה – כי החובל בהן חייב – דין היזק אישה והיזק עבד נאמר במפורש בתורה, והם שחבלו באחרים פטורין – שכן בפועל אין להם מהיכן לשלם. הבעל של האישה או האדון אינם חייבים לשלם את החובות שגרמו העבד או האישה, שכן הם בני דעת והבעל איננו יכול לשלוט על מעשיהם, כאמור לעיל פ"ו מ"ד. אבל משלמים לאחר זמן – יש אפשרות שישלמו לאחר זמן, כאשר נתגרשה האשה ונישתחרר העבד חייבים לשלם – החוב נזקף לחובתם, ואם יהפכו לעצמאיים יצטרכו לשלם. לעבד הנוכרי כמובן לא היה רכוש, ולא יכול היה לשלם בזמן שחרורו. כך להלכה, אבל בעולם הרומי פגשנו עבדים שסיגלו להם רכוש והשתחררו כבעלי הון, ואפילו מימנו לעצמם את שחרורם. מעמד האישה סבוך יותר. התאוריה המשפטית הייתה ברורה, ודין אישה כדין עבד, אפילו הסגנון זהה: "מה שקנה עבד קנה רבו" (בבלי, פסחים פח ע"ב) ובמקביל "מה שקנתה אשה קנה בעלה"42בבלי, נזיר כד ע"ב; גיטין עז ע"א-ע"ב; קידושין כג ע"ב ועוד, ובירושלמי: "זכת האשה – זכה בעלה", נדרים פי"א ה"ח, מב ע"ד, ומקבילות., אבל בפועל מצינו נשים מנהלות את משק הבית ובעלות רכוש. הרכוש בא לעיתים מרכוש שהורישה משפחת האישה לבת בנישואיה, או לאחר מכן, או מכספים שהרוויחה האישה אף על פי שבפועל הייתה חסרת רכוש. לעיתים היו לאישה גם כספים מרכוש ש"סיגלה" לעצמה, כלומר כספים קטנים שאספה מפה ומשם. "כשם שהאשה מסגלת מאחר בעלה, והבן מאחר אביו, והעבד מאחר רבו, והשפחה מאחר גבירתה" (מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דבחדש, ב, עמ' 208).
אם כן לאישה ולעבד ייתכן שיהיה רכוש שבתאוריה שייך לבעלים אבל בפועל איננו שייך לאדון.
צריך לזכור שהמשפט העברי היה רק אחד משיטות המשפט שנהגו באזור. מעבר לכך, במשפט העברי בתחום זה היה פער בין הרמה ההצהרתית לבין המציאות המורכבת. במציאות אישה כלשהי, במקרה פרטי כזה או אחר, רכשה לעצמה מעמד ורכוש – בתוך החברה המרחיקה נשים מעיסוק עצמאי בכלכלת הבית. מקורות רבים לכך אספנו בפירושנו לכתובות (פ"ו מ"א). משנתנו נשארת אפוא ברובד המשפטי התאורטי, ואיננה מבררת את הפרטים לא לגבי עבד ולא לגבי אישה.
בצירוף של עבד ואישה נדון אגב משנה ח.