עפ”י כתב יד קופמן (בכתב היד – משנה ד)
זה חומר באדם מבשור וחומר שוב באדם מבשור – צריך להיות "שור באדם" כמו ביתר עדי הנוסח. חומר ב-א מ-ב הוא אחד מסגנונות העריכה של המשנה. הוא מצטרף לרשימת האמצעים ששימשו לזיכרון בעל פה של המשנה. שהאדם משלם את הנזק – כך בעדי הנוסח הטובים (מפ, מל, מנ), אבל במשנה שבבבלי ובכתבי היד של התלמוד הבבלי מנויים כל חמשת מיני הנזקים: "שהאדם משלם נזק, צער, ריפוי, שבת ובושת" (פז ע"א). יש להניח שהמשנה התכוונה אכן לכל חמשת הנזקים, שהרי אדם חייב בכולם ושור המזיק חייב רק בנזק. מצד שני עדות כתבי היד הטובים ברורה, והמשנה לא מנתה את חמשת הנזקים אלא הסתפקה במינוח הכללי "נזק". אבל בהמשך ברור ש"נזק" הוא רק במובן הצר של המילה, ללא שבת, בושת וכולי. ממילא מתעוררת השאלה האם ייתכן שמשנתנו איננה מכירה בחמשת מיני התשלומים. בהקשר זה ראוי לציין שחמשת מיני התשלומים מופיעים במשנה ובתוספתא רק בהקשר של פרקנו, ומופיעים גם במכילתא דרבי שמעון בן יוחאי (כא לא, עמ' 183; כא לג, עמ' 185), אך לא ביתר החיבורים. במיוחד תמוהה התעלמות המכילתא דרבי ישמעאל מתשלומים אלו, וצריך עיון.
ומשלם דמי וולדות – ככתוב בתורה במפורש "וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים" (שמות כא כב), ושור אינו משלם אלא נזק – ההבדל שהשור פטור מהתשלומים הנוספים. דין זה איננו כתוב בתורה. הוא נאמר במשנה לעיל (פ"ג מ"י): "שורו שבייש פטור". לפי פירוש זה "נזק" שברישא כולל את חמשת מיני התשלומים (שבת, בושת וכו'), ואילו "נזק" בשור הוא רק נזק ישיר. ברם גם ניתן לפרש שההבדל בין אדם לשור הוא רק בדמי הוולדות ולגבי נזק דין שור כדין אדם, ומשנתנו בעצם איננה מכירה בחמשת מיני הנזקים שנמנו במשנה הקודמת. שור פטור מבושת, אך האם הוא פטור גם מצער ושבת? מן הסתם דמי ה"נזק" של השור כוללים את השבת והבושת, אם כן גם נזקי אדם אמורים לכלול את כל המרכיבים.
ופטור מדמי וולדות – על שור לא נאמר שחייב בדמי ולדות; למעשה אין כל דיון האם נזקי שור חייבים ברפואה. כפשוטו, וכפי שמקובל בעמים השכנים, הדין הוא כללי, שור שהזיק משלם נזק שלם או חצי נזק. בתורה מדובר רק על שור שנגח שור אחר, או שור שהרג אדם. נאמר ששור שפגע בעבד משלם קנס, ודעת לנבון נקל ששור שפגע באדם ולא הרגו משלם נזק. זה דין פשוט. הוא גם מופיע במשנה דרך אגב, הדיון בנזק הדדי של שור באדם ואדם בשור (פ"ג מ"ח), ולפי המשנה שם דיני תם חלים גם על מקרה כזה, כלומר שבעל השור התם משלם רק חצי "נזק". אבל לא נאמר מה כולל ה"נזק"; האם הוא כולל דמי אבטלה? האם הוא כולל רפואה? מן הסתם כל זה מתגלם במחיר הנזק.
אין להתפלא על היעדר הפירוט, שכן גם בחוקי הסביבה, שסקרנו אותם במבוא, אין פירוט כזה. על כן עלינו רק להתפלא מדוע בנזקי אדם באדם חכמים מציגים מערך הלכות כה מפורט, ולא מדוע בשור שהזיק אדם חסר פירוט זה.
מבחינה הלכתית לפי הבבלי שור פטור מצער, שבת, ריפוי ובושת, ואילו לפי הנוסח המועדף של עדי הנוסח הקדומים לא דנו חכמים בפירוט זה. כל שאמרו, וגם זה רק דרך אגב, הוא ששור שבייש פטור. ואכן דעת לנבון נקל שאם שור נגח אדם אין כאן בושה אלא נזק. אמת, במקרה ששור גרם לחשיפת גופו של אדם אולי יש בכך בושת, אך היא זניחה ומזערית. אם בעל השור המזיק חייב ב"נזק" ואם הנזק כולל גם ריפוי, צער ואבטלה, ברור שאין לגרוס במשנה שחומר באדם שחייב נזק, ריפוי, צער וכו'.
בדרך כלל עריכה המתחילה במילים "זה חומר..." ממשיכה במצב ההפוך, כלומר "וזה חומר בשור מאדם". המשך כזה איננו במשנה29ראו עוד תוס', סנהדרין פ"ג ה"ג; שם מושווה שור לאדם, אך רק לענייני הפרוצדורה המשפטית. .
החשיבות של משנתנו היא בהעלאת השאלה האם הפירוט לחמשת מיני נזק ("דברים") הוא אכן ריאלי או ספרותי-עיוני בלבד. סתמו של נזק כולל את כל מרכיביו, לפי המקום והעניין, ולעיתים כל הנזק הוא הבושה (כגון במשנה ו בפרקנו). הפירוט הוא אפוא מעשה ספרותי-למדני ואיננו נובע משאלה ריאלית.