עפ”י כתב יד קופמן
[גנב] על פי שנים וטבח ומכר על פיהם נימצאו זוממים – דיני עד זומם יידונו במסכת מכות, בעיקר בפרק א שם. משלמים – העדים הזוממים, לו – למי שנחשד בגנבה, את הכל – כל מה שהיה עליו לשלם לו היה מחויב בדין, שהרי בגללם חויב (או כמעט חויב) בתשלומים אלו27לפי ההגדרה ההלכתית המקובלת עד זומם משלם רק אם פסק הדין טרם בוצע. במסכת מכות נערער על פירוש זה. . גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי שנים אחרים – שניים חייבוהו בכפל, ושניים אחרים חייבוהו בתשלומי ארבעה וחמישה. השניים הראשונים אינם אשמים בעדות השנייה, אבל השניים האחרים עדותם מזיקה לנאשם רק בגלל העדות הראשונה, שכן לו הייתה הבהמה שלו לא הייתה טביחתה גוררת קנס. אלו ואלו נימצאו זוממים הראשונים משלמים תשלומי כפל – דין זה פשוט, הם משלמים מה שהזיקו. והאחרנים משלמים תשלומי שלשה – תשלומי ארבעה וחמישה פחות מה ששילמו הראשונים, שהרי הנאשם איננו זכאי ליותר מתשלום פי ארבעה או חמישה. נימצאו האחרונים זוממים – את הבהמה הוא אכן גנב, אך היא לא נטבחה אלא היא קיימת, או שאבדה לו באונס. הוא משלם תשלומי כפל – למי שגנב ממנו, כדין כל גנב, והן – העדים הזוממים, משלמים תשלומי שלשה – את חלקם בנזק שגרמו לו (תשלומי חמישה פחות הכפל, שאותו משלם צמד העדים הראשון). אחד מן האחרונים זומם – וחברו לא הוזם. אין כאן עדות מוזמת, אך הדין בטל שכן אין עדות שניים נגד הנאשם. בטלה עדות שנייה – ואין תשלום הזמה, אחד מן הראשונים זומם – אם כן אין עדות שלמה שהייתה גנבה, וממילא אין גם עדות שטבח ומכר בהמת רעהו, בטלה כל העדות שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה – אין טביחה ומכירה שהן עבירה. השניים כנראה ראו אותו טובח או מוכר, וחשבו שהוא טובח שור גנוב, אבל מתברר שהשור איננו גנוב (לא הוכחה גנבתו), לכן אף שהייתה טביחה היא איננה גוררת קנס. התוספתא מרחיבה מעט, אבל גם חוזרת על המשנה (פ"ז הכ"ב), זאת בניגוד למשניות הקודמות שבהן הדגשנו שהתוספתא היא מקור מקביל המתחלק עם המשנה וכל יצירה מדגישה פן אחר ומשלים של אותה תמונה.
בתוספתא הבאה (פ"ז הכ"ג) נוספו דברי רבי יוסי: "אמר רבי יוסי, במה דברים אמורים, בזמן שהן שתי עדיות. אבל אינה אלא עדות אחת, עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה". כאן ברור ש"במה דברים אמורים" הוא פירוש פשוט, ואיננו חולק על המשנה. נאמר בו במפורש מה שרמוז במשנה.
עוד מוסיפה אותה תוספתא: "על זה ועל זה נאמר 'ועשיתם לו כאשר זומם לעשות לאחיו' ". זו בעצם ההלכה הבסיסית שממנה מסתעפות כל שאר ההלכות.