עפ”י כתב יד קופמן
המגדיש – מעמיד גדיש, לתוך שדה חבירו שלא ברשות – לעיתים שדה אחד נקצר והשדה הסמוך טרם נקצר. בעל השדה משתמש בשדה רעהו כדי להעמיד בו את הגדיש, כלומר לרכז את אלומות התבואה הקצורה (איור 30). נראה ששימוש כזה בשדה השכן לא נחשב לעבירה או לפגיעה, משום שהיה מוסכם ומקובל בין שכנים במחווה של רצון טוב והדדי. ראינו זאת בכפר הערבי המסורתי בשנות השישים ברחבי שומרון ויהודה. ואכן אם השכן (המגדיש) איננו פוגע בתוכניות העיבוד של בעל הקרקע אין בכך נזק, ולהפך, במקום שהגדיש ניצב בו נותרים חלקי חיטים ושיבולים, אלו יכולים לשמש מזון לצאנו של בעל השדה, או לזיבול השדה. מכל מקום בעת הכנת השדה לגידול הבא השדה ייחרש והשיריים הללו יוצנעו בקרקע, ויהוו תרומה מסוימת לזיבול הקרקע.
התקנת גדיש כזה איננה נגד רצון הבעלים, אך הבעלים של השדה לא נתן הסכמה מפורשת לכך.
כמובן מבחינה משפטית המגדיש הוא עבריין, אך גם במקרה זה, כמו בהנחת כדים ברשות הרבים, היו מוסכמות שהיו חזקות יותר מהפן המשפטי, בין אם הן נוסחו כ"תנאי יהושע" ובין אם לא זכו לניסוח משפטי31לעיל פירושנו לפ"ג מ"א; פ"ה מ"ב ומ"ו ועוד, וכן במבוא למסכת..
אכלתן בהמתו שלבעל השדה פטור – בעל הבהמה (בעל השדה) פטור, שכן כפי שראינו לעיל פ"ה מ"ב הגדיש הוא ברשות המזיק, והמזיק פטור. אם הכניס אדם פירות לשדה אחר, ללא רשות, ואכלתם בהמתו של בעל השדה, בעל הבהמה פטור. משנתנו, ובמידה מסוימת גם המשנה הקודמת, הן למעשה הרחבה של המשנה לעיל פ"ה מ"ב, שהיא עצמה הרחבה של הכלל בפ"א מ"ב. בכל קטע המשנה מתמקדת במה שחשוב לה במסגרת אותו קטע, וההרחבות ניתנות במועד ובמקום אחר. ואם הוזקה – הבהמה של בעל השדה, בהן – בחיטים של הגדיש, כגון שהיו מקולקלות, או שאכלה כמות גדולה מדי, או שהיו צמחי רעל מעורבים בחיטים (כגון הזונין בחיטה)32על עירוב זונין בחיטים ראו משנה, כלאים פ"א מ"א ופירושנו לה; תרומות פ"ב מ"ו ועוד. הזונין דומה לחיטה וקשה לזהותו, אך הוא צמח רעיל., בעל הגדיש חייב – כאמור במשנה בפרק ה שם, בעל הגדיש הוא עתה מזיק ברשות הניזק, ואם היגדיש ברשות בעל השדה חייב – כפי ששנינו בפרק ה: "ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב". במשנה שם הייתה דעה שאין זה מספיק שבעל החצר (הניזק) הסכים, אלא הוא צריך להתחייב לשמור על הגדיש (תוס', פ"ה ה"ח). מן הסתם גם במשנתנו נדרש תנאי זהה. העדרה של דעה זו במסגרת המשנה שלנו אינו מעיד על עמדת בעל המשנה, שכן בכל משנה העורך מתמקד בנושא הנדון באותה משנה.