עפ”י כתב יד קופמן (בכתב היד משנה ט)
המבקיע ברשות היחיד [והזיק] ברשות הרבים – ה"בקעת" (העץ שנבקע) עפה והזיקה. אפשר לפרש את המשנה שעבד וביקע ברשות יחיד של אחר (ברשות או בהיתר), אבל אפשר גם שהמשנה מרחיקה לכת ומדברת על רשות היחיד של המזיק, והבקעת ניתזה לרשות הרבים. ברשות היחיד הוא פטור מלהיזהר זהירות יתרה, הרי איש איננו אמור להיות בה חוץ ממנו, אבל עדיין עליו להיזהר שהבקעת לא תעוף החוצה. לבקע העץ אין ערך כספי, ולכן ברור שהמשנה איננה סבורה שרק במצב שבו ממונו מזיק הוא חייב, אלא גם אם הפעולה נגרמה באשמתו, והוא היה חייב בשמירה (פ"א מ"ב). [ברשות הרבים] – ביקע ברשות הרבים, והיזיק ברשות היחיד – או ביקע, ברשות היחיד – שלו, והיזיק ברשות היחיד אחר חייב – המכנה המשותף שמותר לו לבקע. אנו מפרשים כך משום שברשות היחיד שלו ודאי מותר לו לבקע. אבל בכל מקרה עליו לוודא שפיסת עץ לא תעבור מחוץ לרשותו, ואם אירע הדבר חייב על נזקיה.
המשנה עוסקת כמובן בתשלום נזקים ולא במקרה שהניזוק מת. שני התלמודים כאחד מעלים את שאלת ההשוואה עם דיני מיתה, מה הדין אם הנכנס לרשות היחיד מת מ"הבקעת" (ירו', ג ע"ד; בבלי, לא ע"ב, והיא תוס', פ"ו הכ"ה). כל תלמוד מסתייע מברייתא אחרת, ובירושלמי משמע שיש בנושא מחלוקת. לא נדון בשאלה זו שאין לה עניין לפרשנות המשנה, אך נעיר שהדמיון בנושאי הדיון בין שני התלמודים ברור, כמו גם ההבדל במקור הציטוט ובהלכה עצמה.
עד עתה עסקה המשנה פחות או יותר בנזקי "בור", אבל המשניות האחרונות (ח-ט) כבר עברו למעשה ל"בור" פעיל; מצב דומה מאוד לבור, אך המזיק מבצע בעצמו את הנזק, בניגוד להגדרה הטיפוסית לבור. למעשה נכון יהיה יותר לומר שאין בחלק זה של הפרק התמקדות בחלוקה המשפטית לארבעת המזיקים שאחד מהם הוא בור, אלא התמקדות במכנה משותף אחר, והוא נזקים ברשות הרבים: נזק פסיבי (משניות א-ג) ונזק אקטיבי (ה-ז), ומשנה ד היא חוליית קישור. מי שערך את הפרק השתחרר אפוא מהחלוקה המשפטית לארבעת המזיקים (שור, בור וכו'), או אולי התעלם ממנה, וסידר את המשניות לפי עיקרון לא משפטי. זו דוגמה נוספת עד כמה רשימת ארבעה אבות הנזיקין איננה מלאה.
המבקע דינו כמדליק גץ (להלן פ"ו מ"ו); האחד נחשב לאש, והאחר הוא נזקי אדם. המשתמע מכך הוא שהחלוקה לארבעה אבות נזיקין היא ספרותית-תאורטית. כל מקרה נדון לגופו, ולא לפי הקטגוריה שאליה הוא משתייך. הסידור הסיסטמתי טוב לארגון החומר ולהבנתו, אך אין אלו קטגוריות מוחלטות, ולמעשה תחומי הנזק משיקים זה לזה.