עפ”י כתב יד קופמן (בכתב היד – משנה ז)
הגוזל את חבירו – ונתפס, ואמור להחזיר את הגזלה, או שלווה המינו – חפץ, וצריך להחזיר את החפץ, או שלווה כסף וצריך להחזיר לו כסף, או שהפקיד לו ביושב – כך בעדי הנוסח הטובים. ב-מנ תוקן לביישוב, והתיקון מיותר. העסקה המקורית נעשתה ביישוב, בצורה מסודרת, לא יחזיר לו במדבר – שכן במדבר החפץ הוא נטל, ואין זה זמן מתאים להשבתו. על מנת לצאת למדבר יחזיר לו במדבר – אם ההלוואה נעשתה לקראת יציאה של הלווה למדבר, הלווה רשאי להחזיר את החוב למלווה במדבר. המשפט איננו מתאים לגזלה או לאבדה אלא רק להלוואה או פיקדון, וגם המשמעות המילולית איננה ברורה. בתוספתא (פ"י ה"ל): "הגוזל את חבירו או שלוה הימנו או שהפקיד לו ביישוב, לא יחזיר לו במדבר, אבל מחזיר לו בשיירה, והאבידה חוזרת לבעלים בכל מקום". התוספתא מוסיפה ביאורים, וגם מצמצמת את המשנה. שיירה המהלכת במדבר היא כמקום יישוב. את המדבר הגדול חצו בשיירות גדולות ומאובטחות, על גבי גמלים, ומותר להחזיר שם הלוואה או חפץ, שכן תנאי השיירה נוחים41ראו הנספח למסכת דמאי..