עפ”י כתב יד קופמן
זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש – הלכה זו נדונה לעיל בפירושנו למשנה ב. ניסדקה חבית של דבש ושפך זה את יינו והציל את הדבש לתוכה – היין זול מהדבש. בעל היין פינה את כלי הקיבול שלו והציל את הדבש, אין לו אלא שכרו – כמי שהשיב אבדה, או כמי שעבד באיסוף הדבש, אך אין הוא מקבל את דמי היין ששפך. אם אמר לו – בעל היין לבעל הדבש, אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי – תשיב לי את דמי היין שאני שופך, חייב ליתן לו – בעל הדבש צריך לשלם את דמי היין, שכן הדבש שווה הרבה יותר. להלכה זו מקבילה בתוספתא, פ"י הכ"ה. לא נאמר שבעל הדבש צריך להסכים לתנאי, אך מסתבר שלא התנגד לו.
גם הלכה זו מוסברת על רקע תנאי השכנות והעזרה ההדדית, ברוח "תנאי יהושע" שנדונו במשנה הקודמת.
(בכתב היד – משנה ה)
שטף הנהר חמורו וחמור חבירו שלו יפה מנה ושלחבירו מאתים – החמור של השני יקר יותר והוא יכול להציל רק חמור אחד, היניח את שלו והיציל את שלחבירו אין לו אלא שכרו – כמקודם, הוא רשאי לקבל פיצוי על זמנו ועל ההשקעה בהצלת החמור אך לא את דמי החמור הזול. אם אמר לו אני אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי חייב ליתן לו – בעל החמור הניצול חייב לשלם עבור החמור שלא ניצל. במקבילה בתוספתא שכבר ציטטנו לעיל: "פורק זה את עציו והציל פשתנו נותן לו שכרו דמי השב אבידה, ואם אמר לו על מנת שאטול דמי שלי מתוך שלך חייב ליתן לו. רבי יוחנן בן ברוקה אומר תניי בית דין הוא שיהא זה שופך את יינו ומציל דבשו של חבירו ונוטל דמי יינו מתוך דבשו של חבירו, ושיהא זה מפרק עצו ומציל פשתנו של חבירו ונוטל דמי עצו מתוך פשתנו של חבירו" (פ"י הכ"ו). רבי יוחנן בן ברוקא מציג הלכה שונה שמתעלמת מההיבט המשפטי, ומעדיפה על פניו את יחסי השכנות. אם במשנה ג כונה הסדר זה אחד מ"תנאי יהושע", הרי שעתה הוא מכונה "תנאי בית דין". בהמשך התוספתא מובאים עוד מקרים: "שנים שהיו באין במדבר, ביד זה חבית של מים וביד זה חבית של דבש, נסדקה חבית של מים, תניי בית דין הוא שיהא זה שופך את דבשו ומציל מימיו של חבירו, וכשיגיע ליישוב נותן לו דמי דבשו, שהמים מחיה במדבר ואין הדבש מחיה במדבר. פועל ועני שעלו באילן ושברו את הסוכה, אם עלו במקום שדרך בני אדם רגילין לעלות בו פטורין, ואם לאו חייבין" (פ"י הכ"ח-הכ"ט; ירו', ז ע"ד). קבוצת הלכות זו בתוספתא נערכה ביד אחת. היא מתחילה בקיצוץ הסוכה כדי להציל נחיל דבורים, ממשיכה בדבש ויין, דבש ומים, ומסיימת בקיצוץ הסוכה (הכ"ח). מתוך סידור משוכלל זה צוטטו במשנה רק חלק מההלכות, ועמדת רבי יוחנן בן ברוקה הובאה למקוטעין בלבד. סידור המשנה תלוי כאן כנראה בעריכת התוספתא.