בי"מ ד"ה ר"י אומר י"ד היו השיג על המ"כ חנם שסיום המדרש מוכח כפי' המ"כ שהיה רעב בימי יחזקאל מ' שנה לתשלום מ"ב שנה של חלום פרעה:
אם מהלכים אנו מסוף העולם ועד סופו אין אנו מוצאים כזה. דיוקו מדכתיב הנמצא דשייך בדבר שמבקשים למצוא כדכתיב בקשתיו ולא מצאתיו הל"ל היש אלא פי' אם נלך ונבקשנו אין אנו מוצאין כזה.
צפונה אחת. י"ל דבא לפרש פי' צפנת פענח שמגלה צפונות וסמיכות ויתן לו את אסנת דא"ל שייכות לכאן וגם למה חזר ואמר ויצא יוסף על ארץ מצרים שכבר כתיב ונתון אותו על א"מ לכ"פ צפונה א' פי' שעתה נתקיים חלום של יוסף רק דבר אחד היה צפון וטמון שקשה והלא אמו כבר מתה ולא ידע יעקב שהדברים מגיעים לבלהה שגדלתו וזהו לגלות שאת בנה פי' בנה של בלהה ולכ"כ ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע וכי בתו היתה והלא היא בת דינה שילדה לשכם אלא לפי שגידלה קרוי בתו וכדאיתא בתו' ה"ה כאן נרמז על בלהה לפי שגדלתו ובזכותו שהגביה עצמו להצניע את אמו הא מיאת לכך זכה לכל זה שויצא יוסף שליט ונעשה גבוה:
ותעש הארץ וגו' רבי יוחנן אמר מן קמצא לריחיא ורבנן אמרי דקמצתא ודלא קמצתא וכו' י"ל דה"פ דת"ק סובר פי' ותעש הארץ תבואה הרבה שמקומץ מלא קומצו אחר שנזרעו עשתה כ"כ הרבה לישא לרחים לטחנן ולרבנן קשה לפ"ז מהו ותעש הארץ לקמצים אלא דקמצתא וכו' אף שלא זרעו קומץ היה כ"כ שובע שגדלה תבואה ונעשית הארץ בריה חדשה ופירוש המפרשים קשה להבין בפרט פי' האב"א אין מקומו כאן:
כפאן למולו. עיין במ"כ בפ' צ"א מבואר דנלמד מיתורא דלכם וכ"כ שם הוא בעצמו:
בעי קומי ר' יוסף כשם שעושין אותו סניף וכו' לא כל שכן להלן וכו'. עיין שם במתנת כהונה וידי משה דחקו עצמם לפרש כוונת המדרש דר"י בעי אם קטן מצטרף לג' כמו שמצטרף לי' והשיב פשיטא מצטרף דלכ"ש הוא דמה במקוה הזכרת השם מצטרף כ"ש שלא במקום הזכרת השם וכמו שפסקינן באחד שהלך קוראים לו ומזמנים עליו אבל עשרה עד שישב עמהם כיון שצריך להזכיר השם ואף דכל הל' הוא שלא כהלכתא מ"מ הם פסקו כך שלא כגמרא שלנו דהרי קי"ל דאף לעשרה א"ע אותו סניף וסיום המדרש מבואר כדברי א"ל הדא אמרה עושי' וכו' לבה"מ וק"ל ובפרט גירסא חדא הוא נוח טפי: