לכל על הכל ורחמיו על שהוא מעשיו כצ"ל. וה"פ כשהוא מביא טובה לעולם מביא על הכל שוה משא"כ כשהוא מביא רחמיו הכל לפי מעשיו כדכתיב ורחמתי את אשר ארחם ולא הכל והיינו ממש כדאיתא בגמ' דסנהדרין דף ל"ט ע"ב כתיב טוב ה' לכל וכתיב טוב ה' לקוויו משל וכו' ע"ש ולפי מעשיו פי' מעשי האדם ור"ש פי' עכ"פ פי' כל מי שתופס מדותיו של הקב"ה מה הוא רחום וכו' ובני מהר"ט פי' דברי ר' לוי דה"ק טוב ה' לכל בשוה והאומר על קן צפור וכו' משתקין אותו ולמה לפי שהוא מעשיו כנ"ל מעשי ידיו ואין להטיל קנאה במעשי וכו'. שאין לה עליו מזונות וכו'. ע"ז קשה וכי מה ענין זה לגרושתו שא"ל עליו מצד חיוב הלא כל מי שהיה מחלק צדקה אינו נותן מצד חיוב רק מצד רחמים לכן פי' במ"כ כלומר ושנואה היא לו ולא היה לרחם עליה וע"י שראה אותה בצרה ריחם עליה מכ"ש אתה ראוי שתרחם עלינו אף שחטאנו לפניך ובחנם נדחק בי"מ:
שרי נהג בי' יקרא וקרב תלמידים. עיין פי' מ"כ וי"מ ובחנם נדחקו דנ"ל הפירוש כפשוטו דכשנכנס רבי חייא נכנס לבדו ולא בפתח שנכנסו התלמידים כמפורש שם שנכנס ושאלו על השן וכדי לכבדו מיד קרב התלמידים היינו ששלח אחריהם בכיון נמי לעיילי לגאו ולכ"א קרב תלמידים ולא כל התלמידים שלא יכנסו אז כולם רק מקצתם כדי להראות כבודו ולכן רבי ישמעאל בר"י שלא היה שם אז שאל אח"כ אם ישב גם לפניו ואפשר שטעות הדפוס וצ"ל וקרא תלמידים באל"ף ולא בבי"ת:
מסתכל הייתי באגדת תהלים וכו'. פי' בני מהר"ט ע"פ גמ' ע"א אשרי איש וגו' אשרי איש עושה תשובה כשהוא איש היינו בילדותו טרם יבואו ימי זקנה ועפ"ז פי' בשל"ה מפני שיבה תקום שתקום לעשות תשובה קודם ימי השיבה וע"כ מפני שהסתכל באגדה דריש תהלים הנ"ל פי' גם פסוק מפני שיבה תקום גם על תשובה לכך לא קם מלפניו מ"מ זה רק דרך דרש ואין מקרא יוצא מידי פשוטו לכך מסר לו ב' תלמידים שלא ישתומם: