למה בב' כו'. אף דאין צריך ליתן טעם למה בב' דהא באמת היה ראוי להתחיל באות ראשון והואיל ואדחי מי לנו קרוב יותר מבי"ת לכך בא האל"ף עצמו לתרץ דבריו אמר ודע"כ פתח בבי"ת לפי שהוא לשון ברכה והוא היפך ארור שמטעם זה נדחה האל"ף והב' מוציא מכלל ארור לברוך ולולי זאת היתה גם הב' נדחה שיש בה גם לשון קללה כדאיתא במפרשים בתה בוקק כו':
עוד י"ל פירושו ע"פ מה דאיתא בס' הקנה דלכך פתח בב' דלא איתחזי עלמא דמותא למברא באל"ף דאיהו מעלמא דדכורא וחיי אלא בבי"ת דאין בי"ת אלא אשה וכו' וע"ש וזהו שמקשה דלפ"ז דאתה נותן טעם לשבח בב' שהוא לשון ברכה. א"כ למה לא בא' שהוא טוב יותר מעלמא דחיי ודכורא. ותי' שהוא לשון ארור בנגלה וא"ל עסק בנסתרות. וי"ל דהמדרש ס"ל דאם לא חטא אדה"ר לא הוי מיתה וספר הקנה ס"ל דמיתה מוכרחת ודו"ק. ועפ"ז י"ל פי' המדרש פ' חיי שרה פרשה נ"ט עיקר ביתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה לא נאמר בה ברכה היינו הבי"ת בב"ע לא מטעם ברכה. אלא אדרבה לפי שהיא נקראת אשתו וביתו ומעלמא דמותי' כנ"ל לכך נברא עוה"ז בב' ובאמת אין שום ברכה:
בעוקצו של אחריו ואומר ה' שמו. פי' שמורה בעוקצו נקודת השו"א שתחת הב' שהוא ב' יודי"ן היינו יו"ד קדמאה דשם הכתיבה ויו"ד בתראה דשם הקריאה עיין בע"מ מח"ד ח"ו פי"ז ובפי' י"י שם דלכ"ע ב' יודי"ן כוללים כל השם ע"ש: