ה"ג ואי תימא הא ביממא אשתכח לגבי כד הוה לגבי בלק ור"ל היכי אמרת שלא היה בא אצלו ס"מ רק בלילה דקבלי לה הלא כשהיה אצל בלק בא ס"מ אצלו ביום. ותירץ אלא ודאי בנחש וכו' ר"ל שהסתכל ות בעלמא היה מסתכל ע"י דכורא דנוגה הנק' נחש ולעולם לא היה בא אצלו ס"מ ביום דא אתר דגזרין דאירייתא וכו' נ"ב השכינה נק' חוקה חוקה חקקתי גזרה גזרתי דהא כל דינין ומארי קרבא דמלכא אתפקדו ובידהא כמד"א ואת חוקותי תשמורו וכו' נ"ב ה"ג את חוקותי תשמרו בלא ו' עכ"ל והיינו פ' דפר' קדושים את חקותי תשמורו בהמתך וכו' ואת משפטי תשמורו נ"ב בפ' בהר סיני הוא פסוק זה ונכתב כאן בטעות. ולעיל באותו פסוק נדרש דרשה זו את חקותי תעשו ואת משפטי תשמרו ומ"ש דא הוא אתר אחרא עילאה. פי' זעיר הנק' משפט עכ"ל ונלע"ד דאין אנו צריכים לכל זה אלא פסוק זה הוא באחרי מות את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו ללכת בהם וכו' ורוצה הזוהר לחבר רישא דהאי קרא עם סיפא דההוא קרא וסיפ' דהאי קרא עם רישא דהת' ולכך אמר תחלה אם בחקותי תלכו וכו' כמ"דא ואת חקותי תשמורו דהיינו סיפא דההוא קרא. ומ"ש ואת משפטי תשמרו היינו סיפא דהאי קרא דכתיב ואת מצותי תשמרו וכיון שחברנו אותו עם רישא דההוא קרא דכתיב את משפטי תעשו. כאלו כתיב הכא ואת משפטי תשמרו דהיינו זעיר הנק' משפט ולכך אמר הזוהר ואת משפטי תשמרו דא הוא אתר אחרא עילאה שהוא זעיר:
ועשיתם אותם אתם כתיב ודאי הואיל וכו' נ"ב כי אתם מתקנים ועושים אותם חוק ומשפט הנ"ל דהיינו נוקבא שהיא נקודה עושים אותה פרצוף. וזעיר שהוא ב"ן ו"ק בלבד עושים אותו ב"ן עשר ע"י מע"ט וא"כ שפיר קאמר ועשיתם אותם. ?נ"ב יכול עשה שם לעילא. פי' שדוד ע"ה ע"י מעשיו הטובים תקן המלכות ועשה אותה פרצוף:
עד דסליק שמא קדיש' דכורסיי' נ"ב שע"י עסק התורה מעלה את המ' מעולם הבריאה ולכלול בנקודה שתחת היסוד את ט' חלקיה שבבריאה בכורסייא שבאצילות כי בלילה יורדת לבריאה בסוד ותתן טרף לביתה עכ"ל ולפי זה בכורסייא היא מ' שתחת יסיוש הוא באצילות ונלע"ד לפרש עד דסליק שמא קדישא בכורסייא ר"ל עד שזווג זעיר הנקרא שמא קדישא עם המ' שנק' כורסייא שהיא כסא לזעיר ונקט מלת דסליק לפי שהוא סוד הזווג שהוא סליקו:
כמ"דא ויקוב וכו' פי' מביא ראיה מה שם דהתם היא המ' כמש"ל סוף פ' אמור אף שם דהכא היינו המ':
כל חד וחד יתן חילא דיניה וכו' פי' חוק ומשפט הנז' שהם ז"ון כל אחד ואחד מהם ישפיע מהארתו עניכם:
ושמא קדישא אשתכח שלים פי' הוי"ה ואדנ"י משולבים שהוא חיבור ז"ון. א"נ כמ"ש הרב שי"הו הוא זעיר וה' אחרונה היא משלמת שם הוי"ה. וע"י הצדקה שעשה שרומז לה' אחרונה ונשלם שם הוי"ה:
דהא באתר דמותא היא שכיח נ"ב שהשכינה נק' אילנא דמותא כנודע:
אילנא דחיי שרייא עלוי פי' מדה כנגד מדה לפי שנתן צדקה ועשה עצמו בסוד זעיר שמשפיע למ' גם הוא אילנא דחיי שרייא עלוי:
דלא יפיק מנייהו מלה לפימיה נ"ב ר"ל שלא יזכיר שם אחד מהם בלילה וכמ"ש הרב במצות לא ישמע על פיך. מה כתיב ונתתי שלום בארץ. נ"ב יסוד במ'.
ולא כפית להו לישראל נ"ב נל"עד לגרוס ולא חשיד עכ"ל ור"ל דא"א לומר שיאשיהו המלך לא כפית להו לישראל דהא קראי בהדיא שהשבית את הכומרים והוציא עצמות העובדי ע"ז מקבריהם ושרפם וארז"ל בגמ' שהיה שולח זווג של ת"ח לכל בית ובית לבער ע"ז: אלא הכוונה דלא חשיד להו לישראל שהיה סובר שאחר שביער ע"ז מארץ ישראל כולה חזרו ישראל בתשובה ולא היה חושד אותם שעדיין עובדים ע"ז: וכפי האמת היו חולקים ע"ז לשנים כמר"זל על פ' ואחר הדלת והמזוזה וכו' וירמיה היה אומר לו שעדיין ישראל עע"ז ולא הימין ליה דחשיב דכלהו זכאי כותיה:
ובעייא לאסתמא נ"ב בסוד ואת עיני צדקיהו עור משכונא דילי דאיהי אתמשכנא וכו' פי' המ' היא ממושכנת בגלות בעון ישראל:
כך ישראל אע"ג דאינון נפקו וכו' המשל אינו דומה לנמשל דהתם כעס על המטרונה והניח הבן אצלה בשביל שעדין רצונו בה ובנמשל כעס על ישראל והניח השכינה עמהם. אלא הכוונה שדבר החביב יניח אצל שאינו חביב.
בנוקבא דתהומא רבא נ"ב שנוטלין כח להרע מהיכל הז' שלהם הנק' נוקבא דתהומא רבא כנודע.
בת שבע איקרי נ"ב כשמתחברת בבינה שהיא ז' מתתא לעילא. אזי המ' נקה בת שבע ברתא דאימא עילאה:
אף אני הא אתער לקבלייכו וכו' פי' מלבד שאני מייסר אתכם ע"י דממנן אחרנין אף אני שהוא זעיר המדבר מייסר אתכם ואף המ' הנק' שבע וזהו שבע על חטאתכם. ומ"ש למלכא וכו' פי' הוא כמו דבר אחר שמפרש ויסרתי אתכם למיהך בגלותא. ושמא תאמרו אתם לבדכם. אף אני וגם שבע יהי' עמכם בגלית ומי גרם זה על חטאתיכם בשביל חטאתיכם.
דברי גבורה מבעי ליה פי' כיון שהם תוכחות הו"לל דברי גבורה. מאי דברי הברית. ותירץ הא אוקמוה וכו' שקללות שבתורת כהנים הם מפי הגבור' שהיא המ' שנק' גבורה תתאה ושבמשנה תורה הם מפי הזעיר כמ"ש בפרשת ויקרא דף ז' ע"א: