האוסר פירותיו על חבירו וכו' עד ואם עבר ונהנה נהנה. פ' הנודר מן הירק (דף נ"ז נ"ח) :
כתב הראב"ד ז"ל לפי הגמ' גידולין אינן ספק וכו': ואני אומר אמת הוא כי כן משמע מפשט לשון הגמ' בנדרים פ' השותפין (דף מ"ז) והביאה הרמב"ן ז"ל בהלכות פ' הנודר מן הירק דבעי לה רמי בר חמא אמר קונם פירות אלו על פלוני מהו בחילופיהן כו' עד או דילמא משום דחילופיהן כגידולין דמו לא שנא הוא ולא שנא חבירו כו' אלמא פשטא דתלמודא פשיטא ליה ובס"פ הנודר מן הירק (דף נ"ח נ"ט) בחלופין דקא מבעיא ליה לא איפשיטא. מיהו רבינו שמשון ורבותינו בעלי התוס' ז"ל כולם הסכימו כדעת רבינו משה ז"ל דהאי דקאמר תלמודא הכי לאו משום דפשוט ליה גידולין מחלופין דהא בהדי הדדי מיתניין פ' הנודר מן הירק לגבי קונם אלא משום דבעיין שייכא נמי בשאר איסורין לבד מקונמות כגון ערלה וכיוצא בה תדע דהא בעי למפשטה ממתני' דערלה דקתני המקדש בערלה אינה מקודשת. וגם מה שהקשה הראב"ד ז"ל מזה וזה גורם מותר יש לי לומר דלא עדיף זה וזה גורם טפי משיעורא דששים ושאר שיעורי דרבנן דקא מבטלי איסורא וכי מעיינת ביה שפיר חד טעמא נינהו ואפ"ה בדבר שיש לו מתירין לא נתנו בו חכמים שיעור אלא אפילו בכל שהוא אסור ואמרינן להדיא בשמעתין בתרייתא דהנודר מן הירק גבי נטילת תערובת מערלה וכלאי הכרם דקונמות כיון דמצי לשיולי עלייהו כדבר שיש לו מתירין שוינהו רבנן ובהכי ניחא הכל שפיר. שוב מצאתי לרמב"ן ז"ל שכתבן בהלכותיו פרק הנודר מן המבושל מעורבות זו עם זו והאריך בכך להשמיענו שטעם אחד הם: