כל הנדרים והשבועות עד ואסריה. פ' נערה המאורסה דנדרים (דף ע"ו) .
שוב מצאתי לחכמי לוני"ל ז"ל ששאלוהו על זה וז"ל האירה עינינו במאור תורתו שהרי בספרי מקיש אב לבעל וכן במס' נדרים מדכתיב בין אב לבתו בין איש לאשתו ובעל אינו מפר אלא נדרי עינוי נפש וידוע כל דכתיב גבי בת למלתא אחריתי. יפרש לנו רבינו פירוש מרווח: תשובה זאת השאלה ודאי ראויה לשאול אותה כל חכם וכמה ימים נתיישבתי בדבר זה והדבר ידוע שלדברי אותו היקש המפורש בספרי אין האב מיפר אלא נדרים שהבעל מיפר כמו שפירש שם אבל קשה לי דבר זה ימים רבים ואמרתי שדברים אלו ודאי לר"ש הם לבדו שסתם ספרי ר"ש אילו הלכה ודאי לא הוה שתיק גמרא מינייהו שלא תמצא לעולם אותו ההיקש באחד משני התלמודים ולא בתוספתא ולא נאמר בגמ' אלא הכי והתניא בין איש לאשתו בין אב לבתו מלמד שהבעל מפר דברים שבינו לבינה ולא הביא מקרא זה על ההיקש שדרש ר"ש בספרי אלא הביא מקרא זה קושיא על המשנה שאמרה דברים אלו שמפר דברים שיש בהן עינוי הקשה ואמר נדרי עינוי נפש הוא דמפר שאין בהם עינוי נפש לא מפר והתניא בין איש לאשתו מלמד שהבעל מפר דברים שבינו לבינה אמרי וכו' וכולהו הלכות נדרים ושבועות שתמצא שאם נדרה כך יפר כך וכך לא יפר לא תמצא חלוקה זו אמורה לעולם אלא באשה ובעלה אבל בנערה ואביה לא נשמע דבר זה לעולם ומאחר שנאמר הנדר שיפר הבעל הוא הנדר עצמו שיפר האב תינח נדרי עינוי נפש דברים שבינו לבינה היאך יתירם בבעל ובאב ומה איכפת לאב בדברים שבין אשה ובעלה אם תכחול או תפקוס והרבה דברים ועוד דברים שבין אב לבתו חוץ מנדרי עינוי נפש לא אישתמיט תנא או אמורא שיאמר נערה שנדרה כך יפר אביה נדרה כך לא יפר או יאמרו אחד מן הדברים שבין אב לבתו כמו שאמרו כמה דברים שבין איש לאשתו ועוד ההפרש שנתנו חכמים בין נדרי עינוי לדברים שבינו לבינה לא נתנו אלא בבעל ואמרו כן איתה תחותיה הויא הפרה כי מגרש לה חייל נדרה עלה, מכל אלה הדברים נ"ל שלא אמרו חכמים בחלוקת נדרים אלא לענין בעל אבל לענין אב לא חלקו חכמים בנדרים כפשטיה דקרא דלא חילק באב אלא אמר כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום ובבעל חלק ואמר כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש לפי דברים אלו תפשתי סוגיא זו ולא יצאתי מפשטיה דקרא ואמרתי שזה ההיקש דר"ש דברי יחיד הוא. זהו שנ"ל וה' יצילנו מכל שגגה עכ"ל:
אבל הבעל אינו יכול וכו' עד עם כל אדם לעולם. פרק בתרא דנדרים (דף ע"ט) :
אסרה עליה תשמיש עד אכילה בלבד. סוף מסכת נדרים:
וכן אם אסרה כו' עד הרי זה יפר. פ' בתרא דנדרים (דף צ') ופרק ב"ש דיבמות (דף קי"ג) :