בד"א שנשבע וכו' עד וקנהו: כתב הראב"ד ז"ל הא מילתא דלא כהלכתא היא וכו': ואני אומר מחלוקת ישנה היא זו ההלכה ר"פ מרובה והסוגיא רבה גם פ' הגוזל עצים הדרינן בה סוף גמרא מתני' דהיכן פקדוני ואמר לו אבד כו' וכולן הלכות פסוקות הן כר' חייא בר אבא וכר"י כאשר פסק ר"מ ז"ל אות באות, אמנם מה שהקשה ראב"ד ז"ל מדר"נ אמת הוא שר"נ חלק על רב ששת כדכתיבנא לקמן ועוד חלק על רב בזו שהרי אמר לו רמי בר חמא לר"נ בשמעתין דהגוזל מכדי דרב לא סבירא לך משכוני נפשך אדרב למה לך וקי"ל הלכה כר"נ בדיני וכן פסק ר"י אלפס ז"ל וגם ר"מ ז"ל אבל מה שדקדק על לשון ר"מ ז"ל באשר כתב שקנאו רש"י ור"ת ז"ל ושאר רבותינו הראשונים ז"ל והספרים חדשים גם ישנים נחלקו בו וחיליה דר"מ ז"ל דקי"ל כרב ששת דאמר הכי בכל דוכתא וגם ריש פ"ק דמציעא הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסין ובשילהי ההיא שמעתא דהגוזל א"ר חייא בר יוסף הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב עד שישלח בו יד דאמר קרא ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו (ולקח בעליו ולא ישלם) מכלל דאם שלח בו יד דחייבים וכו' אמר להו ר' חייא בר רבא הכי א"ר יוחנן בעומדת על אבוסה שנו וא"ל ר' זירא לר' חייא בר אבא דוקא עומדת על אבוסה קאמר אבל שלח בו יד קנייה וכו' א"ל זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי דאמר ר' אסי אמר ר"י הטוען טענת אבד בפקדון ונשבע וחזר וטען טענת גנב ונשבע ובאו עדים פטור מ"ט לאו משום דקנייה בשבועה ראשונה א"ל לא הואיל ויצא ידי בעלים בשבועה ראשונה אתמר נמי כו' ופסקה ר"מ ז"ל אחר זאת הבבא מטעם זה וכלשון זה אות באות דהואיל ויצא זה מיד בעלים בשבועה ראשונה ולמדנו כי דין הטוען טענת גנב בפקדון כו' אינה אלא בשלא שלח בו יד אבל אם שלח בו יד קנאו ואע"ג דשייליה רבי זירא לר' חייא וא"ל זו לא שמעתי מ"מ א"ל כיוצא בה שמעתי והיה סבור ר' חייא לומר בשתיהן מטעם קנייה ור' זירא כי דחהו מטעם קנייה היינו דוקא מההיא דטענת אבד אבל בטוען טענת גנב גם הוא מודה שהוא מטעם קנייה ועוד מדמייתי לה סתמא בההיא שמעתא ובכמה דוכתי מכלל דאי קיימא קמיה ושלח בו יד קנייה. הנה נתיישב יפה לשון ר"מ ז"ל שכתב מקושיא ראשונה דלשון דקנייה שכתב ומה שהקשה עוד מפלוגתא דר"נ הוא דגרסינן בההיא שמעתא דהגוזל גופה אמר רב ששת הטוען טענת גנב בפקדון כיון ששלח בה יד פטור מ"ט דה"ק רחמנא ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח הא אם שלח פטור א"ל (ר"נ) והלא שלש שבועות משביעין אותו שבועה שלא פשעתי בה שבועה שלא שלחתי בה יד ושבועה שאינה ברשותי מאי לאו שבועה שלא שלחתי בה יד דומיא דשבועה שאינה ברשותי מה שבועה שאינה ברשותי כי מיגליא מלתא דאיתיה ברשותיה חייב אף שבועה שלא שלח בה יד כי מיגליא מילתא דשלח בה יד חייב אמר לו לא שבועה שלא שלחתי בה יד דומיא דשבועה שלא פשעתי בה מה שבועה שלא פשעתי בה כי מיגליא מילתא דפשע בה פטור מכפל אף שבועה שלא שלחתי בה יד כי מיגליא מילתא דשלח בו יד פטור מכפל ע"כ. ופ"ה דהל' שאלה ופקדון פסק ר"מ ז"ל כאותן ג' שבועות וחזינן דאהדר ליה רב ששת לר"נ ושתיק ליה מכלל דאודי ליה דפטור וכן פסק ר"י אלפס ז"ל נמצינו למידים שהלכה כרב ששת לגמרי ומכל ומטעם קנין וכדכתיבנא: