הגונב פטר חמור וכו' עד דמי חלבו: כתב הראב"ד ז"ל משלם לו כפל דמי טבלו וכו': ואני אומר לשון ר"מ ז"ל כלשון הגמרא אות באות. דין הטבל בנדרים פ' בתרא גמרא מתני' דקונם שאני (פ"ד:) הגונב טבלו של חבירו ואכלו משלם לו דמי טבלו דברי רבי ר' יוסי בר ר' יהודה אומר אינו משלם (לו) אלא דמי חולין שבו ושקלינן וטרינן עלה ואסיקנא דבטובת הנאה ממון פליגי דרבי סבר אינה ממון וקי"ל כוותיה דהלכה כרבי מחבירו וה"נ איתא שלהי פרק ב' דקדושין ולעולם לא הוזכר בו כפל ואם איתא לא לשתמיט תנא ותני כפל ועוד דכולהי סוגייתא מוקמינן דרבי סבר קנסוה לגנב כי היכי דלא לגנוב כלומר כי מן הדין לא היה חייב כלום שהרי אינו ממונו אלא מטעם קנס וכן פירש"י ז"ל וכל המפרשים ואם איתא טפי הוה ניחא למקנסיה בכפל דהוה כעין דאורייתא ככולהו גניבות דעלמא ומדר' יוסי ב"ר יהודה נשמע לרבי דאמר קנסוה רבנן לבעל הבית כי היכי דלא לישהייה לטיבליה ואי ס"ד דכפילא קאמר רבי א"כ איכא בינייהו שתי מדרגות כי רבי מחייב הגנב בכל מה שאכל בין חולין בין תרומה ור' יוסי ב"ר יהודה יפטרנו אף מדמי תרומה כ"ש מן הכפל אלא ודאי דברי ר"מ ז"ל עיקר וכן משמע פ' מרובה סוף גמרא מתני' דפסקא קמייתא גבי ברייתא דמתני' פ"ק דתוספתא דתרומות ומייתי לה פ' הגוזל בתרא ומפרש לה וכן נמי פרק מרובה ואקשינן מינה למאן דבעי שינוי דתניא הגנב והגזלן והאנס הקדשן הקדש תרומתן תרומה ומעשרותיהן מעשר ופריק אמרי ה"נ איכא שינוי השם מעשר מעיקרא טבלא והשתא מעשר תרומה מעיקרא טבלא והשתא תרומה הקדש נמי מעיקרא חולין והשתא הקדש ע"כ, אלמא משמע דהגונב טבלו של חבירו חייב לשלם לו מטעם שינוי ובכפל לא שייך ביה כלל. ודין החלב מפורש בכתובות ריש פ' אלו נערות דגרסינן אמר רב חסדא מודה רבי נחוניא בן הקנה בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור חלב ע"כ, ואילו כפל לא הוזכר כלל בגמ' ואם מפני שהוא סברא כבר כתבתי כמה פעמים כי ר"מ ז"ל בזה החבור לא כתב אלא מה שהיה מפורסם בגמרא וכ"מ שיכול למצוא לשון התלמוד נאות לפי ענינו העתיקו ולא שינה אותו אבל לא חשש לחבר הסברות והדקדוקים אלא הניח מקום בלשון לחבור ולדקדק ולסבור בו כמו שמדקדקין ומסבירין לשון התלמוד: