עשרה תנאים כו' עד ויהיו לו דלתות. פרק הקומץ רבה (דף ל"ג) :
כתב הראב"ד ז"ל שיהיו לו דלתות לא נאמר וכו' קבע דשי ברישא עכ"ל. זא"ת היא מהשאלו"ת ששל"חו לפנ"יו חכ"מי לונ"יל: ואני אומר היכר ציר בפני עצמו וקביעת דלתות בפני עצמן והכי מוכחת סוגיין דפרק הקומץ רבה דגרסינן ואמר רב יהודה במזוזה הלך אחר היכר ציר מאי היכר ציר אמר רב יהודה אמר שמואל אבקאתא היכי דמי כגון פיתחא דבין תרי בתים בין בי גברי לבי נשי ע"כ בהיכר ציר. ובתר הכי גרסינן ריש גלותא בנה ביתא אמר ליה לרב נחמן קבע לי מזוזתא אמר ליה תלי דשי ברישא עד כאן בדלתות. ואי סלקא דעתך דהאי עובדא דרב נחמן משום היכר ציר אמר ליה לריש גלותא אמאי אמר ליה תלי דשי ברישא הוה ליה למימר עביד ציר ברישא אלא שמע מינה דציר מיעבד הוה עביד אלא דשי הוא דאכתי לא תליא והיינו דאתא לאשמועינן דדלתות מעכבות ועוד כי אמר ריש גלותא בנה ביתא דמשמע שמחמת בנין הבית הוצרך למזוזה אמאי לא קאמר פתח פיתחא בין בי גברי לבי נשי או בנה ביתא והוה בה פתחא בין בי גברי לבי נשי אלא שמע מינה דלא משום ציר דבין גברי לנשי הוה אלא דלתות דבנין הבית הם גורמין ומעכבין. ומטעם זה הצריך ר"מ ז"ל דלתות עם הקבלה שהיתה בידו והדין עמו ועוד דהא בעינן וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך אלמא מזוזה ושער תחלה ואחר כך וכתבתם כד"ן. ורש"י ז"ל פירש טעם אחר דילפינן מציצית דבעינן תעשה ולא מן העשוי ואי הוה קבע מזוזה והדר קבע דשי הוה ליה מן העשוי וכי מעיינת בה שפיר היינו טעמא דידיה גופיה אלא דאייתי לה מן הצד ודברי רש"י ז"ל קבלה ואולי גם על זה סמך ר"מ ז"ל. ואחרי שכתבתי זה באה לידי תשובת עצמו שהשיב בחייו לחכמי לוניל ז"ל על לשון ההשגה הזאת בעצמה ושמחתי באשר היה לבבי עם לבבו והעתקתי תשובתו בלשונו למען ירוץ הקורא בו. וז"ל תשובה מה שאמרתם משום ציר וכו' (עיין בכ"מ לשון התשובה) לא מזוזה דעלמא עד כאן לשון תשובתו אות באות תיבה בתיבה ואתה המעיין התבונן בדברים לשמן ותראה איך יצאו הדברים מפי אומרן ואיך הוצעו כהלכתן:
ויהיה גובה השער עשר טפחים או יותר כו' עד ועשוי לדירת קבע. פרק קמא דיומא (דף י' י"א) :