היו תפיליו כרוכין בידו מותר לישן בהן אפילו שינת קבע. פרק מי שמתו (דף כ"ד) :
כתב הראב"ד ז"ל אינו כן וכו' (עיין בכ"מ) והכי איתא בגמרא בפירוש (עכ"ל): ואני אומר שזה הלשון לא נמצא בגמרות שלנו אלא ה"ג לה בפרק הישן גמרא מתני' דאוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ושקלינן וטרינן עד דאמרינן תני חדא ישן אדם בתפיליו שינת עראי אבל לא שינת קבע ותניא אידך לא שינת קבע ולא שינת עראי ותניא אידך בין קבע בין עראי ופרקינן לה לא קשיא הא דנקיט להו בידיה הא דמנחית להו ארישיה הא דכריך סודרא עלייהו וכמה שינת עראי תני רמי בר יחזקאל כדי הילוך מאה אמה ותניא כוותיה. ובאמת כי רש"י ז"ל פירש כן כפירוש הראב"ד אבל בגמרא לא נמצא ור"י אלפס ז"ל השמיט כל זאת הסוגיא מכאן ומהלכות תפילין ואיני יודע למה. אמנם רואה אני פנים לפירוש ר"מ ז"ל כי כל זמן שהן כדרכן מונחין עליו עומדים בקדושתן ואזה אמרו שלא ישן בהם לא קבע ולא עראי אא"כ הניח עליהן סודר ואם הניח עליהן סודר הרי חלק כבוד לקדושתן ובטל מקצת קדושת הנחתן ובזה אמרו עראי אבל לא קבע ואם חלצן וכרכן והן בידו הרי סילק דעתו מהם ובזה אמרו בין קבע בין עראי ולנפילה לא חיישינן. ומה שפירש עראי שמניח ראשו בין ברכיו יש לו טעם גדול שהרי תחלת ההלכה אסקה הכי רבה בר בר חנה אר"י במניח ראשו בין ברכיו עסקינן גם הניח ברייתא דתני רמי בר יחזקאל דפריש שינת עראי מאה אמה והדין עמו לפי דעתי משום דאיכא למיבעי' האי גברא דניים מאה אמה מנא ידע כמה ניים הא אסיקנא כרבא דאמר אין קבע לשינה ואם בשמסר שינתו לאחרים הא פרכא רב משרשיא ערבך ערבא בעי ולכך סמך על מסקנת רבי יוחנן כי המניח ראשו בין ברכיו הוא עראי בודאי ובלי ספק. ועוד סברא היא זה הפירוש שיותר קדושה ושמירה צריכין כשהן מונחין על ראשו מכשהן כרוכין ותפוסים בידו וראיה ג"כ יש לי דאסיקנא פרק מי שמתו שאם הוצרך לבית הכסא ותפילין מונחין עליו אוחזן בידו ובבגדו ונכנס ואילו היו מונחין לו על ראשו אינו נכנס ומעתה הגע עצמך אם עראי דמניח ראשו בין ברכיו התרנו אפילו במונחין עליו כדרכן כי כרוכים ומונחין לו בידו מאי רבותייהו אם לא נתיר אפילו קבע. עוד יש בה היקש סברא אחרת דלא גרוע כרוכין ומונחין בידו מכשהם מונחין תחת מראשותיו או בסודר אלא במדרגה אחת והבו דלא לוסיף עלה אלא א"כ אשתו עמו דשרינן פרק מי שמתו דאסיקנא רב ששת בריה דרב אידי מנח להו אשרשיפא ופריס סודרא עילוייהו אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף הוה קאימנא קמיה דרבא ואמר לי אייתי לי תפילי והיה מניחין בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והוה ידענא דההוא יומא יום טבילה הואי ולאגמורינן הלכה למעשה הוא דבעי ושמא על זה סמך ר"י אלפס ז"ל בהשמיטו זאת הסוגיא כי היה מספיקו ברייתא דלא יישן בהן לא קבע ולא עראי שהביא והוה מובן כשהן מונחין עליו וגם הביא האי דפריס סודרא להתיר קבע ואפילו אשתו עמו כעובדא דאבא ומינה דכי לא פריס סודרא עראי אין קבע לא ובפירוש עראי סמך על פירוש הגמרא שהוא מוכרח להעמיד דברי רבי יוחנן כמו שבררתי ובזה עלו דברי ר"מ ז"ל כהוגן וכד"ן:
ואינו אוכל בהן אכילת עראי וכו' עד ולובשן. פרק מי שמתו (דף כ"ג) :