כפות תמרים עד נקרא הדס שוטה: כתב הראב"ד ז"ל וצריך להיות כן כל השיעור או רובו עכ"ל: ואני אומר טעמו פירש אותו בשיטתו ז"ל סוף גמרא מתניתין קמייתא דפרק לולב הגזול דפסקינן הלכה כר' טרפון דאמר בת חמשה טפחים בתר דשקלינן וטרינן עלה ואסקינן מלתיה אליבא דהלכתא וז"ל מיהו בעינן כוליה שיעוריה דהדס שיהא עבות למצוה או כוליה לעכובא ממאי דאקשינן בגמ' לר"ט דאמר הדס בת חמשה השתא עבות בת תלתא לא משכחינן בת חמשה מבעיא אלמא בעינן כוליה שיעוריה דהדס עבות דאי לא מה קושיא יש בעבות בין מוצאה שלשה לחמשה ועוד מי לא משכחינן הדס בת ג' טובא אלא ודאי בעבות קאמר דלא משכחינן שיהו כל הג' טפחים עבות בת ה' טפחים מיבעיא ועוד הדס דומיא דלולב וערבה מה התם בעינן רוב עלין שלהן בהכשר כדבעינן למימר קמן אף הדס נמי בעינן רוב עלין בהכשר ואין הכשרו של הדס אלא בעבות כדכתיב וענף עץ עבות ותו לא מידי. הילכך למצוה ודאי בעינן כל ג' טפחים עבות ואם אין אלא הרוב עבות כשר כדבעינן למימר קמן מדנשרו מקצת עליו כשר ברובו ה"נ אי הוה מיעוט שאינו עבות כשר דלא גרע מהיכא דנשרו. יש מי שאומר ובלבד שתהא עבותו בראשו כדאמרינן לקמן בהדס שיבשו עליו ונשתיירו בו שלשה בדי עלים לחין דבעינן שיהא בראש כל אחד ואחד. ול"נ דלא בעינן עבות בראשו ולא דמי להדס שיבשו עליו דהתם משום הדר הוא וכיון דכולן יבשין אם לא נשתיירו שלשה בדי לחין בראשו לא הוי הדר אבל הכא משום עבות ובעינן רובו עבות וכיון דרובו עבות אע"פ שאין ראשו עבות הא מקיים ביה עבות בכוליה עכ"ל. והרמב"ן ז"ל כתב בספר המלחמות להעמיד דברי ר"י אלפס ומה שאמרו עבות ג' לא משכחינן לא מפני הקטומין שלא מצינו לר"ט שאסר בהם לכתחלה אלא מפני שאין הדס שכולו עבות מצוי להם במקומן באורך ג' טפחים שרוב הארוך שוטה והיינו דקאמרינן בהדיא עבות שלשה אלמא משום עבות הוא שאינו מצוי ותלתא קטימי שכיחי להו טפי מחד ולא קטים שדרך ההדס ליבש ראשו ולהשיר עליו העליונים ולהיותו קטום עכ"ל, ואמר שכל הגאונים כך אמרו ולא ערער אדם מן הראשונים בדבר וקבלתם תכריע. ולדעתי עוד יראה לי לומר על קושיא ראשונה שהביא ממנה הראב"ד ז"ל כי מ"ש רב הונא שרא ליה מריה לר"ט השתא עבות ג' לא משכחינן וכו' לא היה מבין דבריו תחלה וכדמוכח סוגיין דשקיל וטרי לאוקומה בכמה אנפי וכיון דתמה עליה דלא קאי אדעתיה היכי דייקינן מפירקיה לפרושי מלתיה אליבא דהילכתא הא קמן דלאו דעתיה דייק ולאו קושייתיה דייקא ומזה תתורץ קושיא שניה כי היה סבור דלר"ט בעינן כולה עבות וליתא לסברתיה לפום הלכתא אלא כאמימר דאמר בר בריה משמיה דההוא הדס שוטה קרי ליה וכדאסיקנא סוף גמרא מתני' דר' ישמעאל אומר ג' הדסים בהאי פירקא דלולב הגזול דחד דלא קטים לא שכיח ומידי דלא שכיח לא אצרוך וכדומה לדברי הרמב"ן ז"ל. ומה שהקשה שלישית באקושי הדס ללולב וערבה נתרץ לה שפיר דבלולב וערבה בעינן הדר לר"ט אבל הדס לא בעינן הדר אלא בענף עץ עבות תלא רחמנא וכן מוכח בירושלמי להדיא דלרבנן בעינן ביה הדר ולר"ט לא בעינן ביה הדר הלכך לית לן לאקושינהו אהדדי מסברא דילן וכ"ש לאורויי מינה הלכה למעשה וע"כ הסכים יפה ר"י אלפס והשמיט כל אותה הסוגיא מן ההלכות מאחר שלא היו כהלכה כמ"ש בתירוץ הראשונה ובזה עלו דברי ר"מ ז"ל על נכון וכדעת הגאונים הראשונים כלם ז"ל: