בד"א בשהודה בינתים וכו' עד ואח"כ יתכפר לו: כתב הראב"ד ז"ל ואפי' לא הודה בינתים וכו': ואני אומר מעולם לא יצא דבר זה מפיו דהא בגמרא להדיא בתר דאסיק מלתיה דר"י דאמר דהאי דקתני זקפן עליו במלוה להודיעך כחו דר"ע דאפילו זקפן עליו במלוה אין לו תקנה עד שיוציא גזלה מתחת ידו וכדפסיקנא בסמוך אמתקיף לה רב ששת ואוקמה הכי אבל רבא דהוא בתרא חלק עליו ואמר הא והא דר"ע ושיילינן עלה אלא גזל הגר דאמר רחמנא ליפוק לכהנים היכי משכחת לה ומהדרינן הב"ע כגון שגזל את הגר ונשבע לו ומת הגר והודה לאחר מיתת הגר קנאו השם ונתנו לכהנים ע"כ. וקי"ל כרבא חדא שהוא בתרא ועוד דרבינא דהוא בתרא דסדיר תלמודא בעי אבתריה וליכא מאן דפליגא אאוקמתיה מכלל דהלכתא כוותיה ועוד דקאי בשיטתיה דר"י דאוקמה כר"ע כדכתיבנא מעתה הדר הדרך ותוב לאתרך בין לר"י בין לרבא ר"ע היא וקא פריש ר"י דלהודיעך כחו דר"ע תנא דאפי' זקפן עליו במלוה אין לו תקנה עד שיוציא גזלה מתחת ידו וכמ"ש ר"מ ז"ל אות באות והשתא בעינן למידע נהי דאית ליה תקנתא בחזרה היכי משכחת לה דתיהוי לכהנים והויא כדרבא כדכתיבנא וע"כ זקיפא כדקיימא קיימא כדר"י ולא אודי בינתים עד לאחר מיתת הגר כדרבא ומדאיצטריך רבא למימר במסקנא דיליה והודה לאחר מיתת הגר שמעינן תרתי חדא דלא אודי בינתים וחדא דאודי בתר הכי וזהו כדברי ר"מ אות באות כי דייק לה שפיר ולפיכך אני אומר שלא יצתה השגה זאת מפי הראב"ד ז"ל: