לפיכך המציל מן הנהר ומזוטו של ים ומשלוליתו של נהר וכו' עד ואם לא ידע יחזיר: כתב הראב"ד ז"ל אלו דברי תימה הם עכ"ל: ואני אומר איני יודע על מה הוא תמה אם על הדברים הראשונים מתניתין היא פרק הגוזל ומאכיל (דף קי"ד) דתנן המציל מן הגייס ומן הנהר ומן הלסטים אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו ע"כ. ואם על האחרונים דרשב"א היא פ' אלו מציאות (דף כ"ד) דגרסי' התם וכן היה ר"ש בן אלעזר אומר המציל מן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הברדלס ומזוטו של ים ומשלוליתו של נהר המוצא בסרטיא ובפלטיא גדולה ובכ"מ שהרבים מצויין שם הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשים מהן ע"כ, ואיבעיא לן עלה וכולי סוגיין כוותיה אלמא הלכתא היא ואי משום דקשיא ליה הא דפ' הגוזל ומאכיל גמרא מתני' דאציל את שלך כו' במעשה דרב ספרא (דף קי"ז) דקא מתמה תלמודא למה לי למזכי ביה נהי דכי אפקריה אדעתא דאריא אפקריה אדעתא דכ"ע לא אפקריה הא פרקוה רבותינו בעלי התוס' ז"ל דשאני מעשה דרב ספרא דבספק הוה דמי ליה ניהליה דילמא לא אתי ולא אכיל ולאו לגמרי מפקיר ליה אבל ההיא דפרק אלו מציאות דאריא ממילא אתא למטרף ודאי הוא שמתייאש ממנו לגמרי וזה נכון ויציב: