נכנס לביתו של חבירו שלא בפניו ונטל משם כלים בפני עד אחד ואין העד יודע כמה נטל (הרי) בעה"ב אומר כ' כלים היה לי בביתי והגוזל אומר לא נטלתי אלא עשרה והם שלי חייב להחזיר העשרה מפני שהוא מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ואינו נשבע על השאר אפילו שבועת היסת מפני שאינו יכול לטעון על הגזלן טענת ודאי. זהו הלשון המיושר בספר ר"מ ז"ל בחתימת ידו ובספר שהגיע ליד הראב"ד ז"ל היה כתוב ואינו נשבע על השאר אפילו שבועת היסת [שלא ראה] כשהוציאוהו מביתו אלא שהעד מעיד ע"כ:
וכתב הראב"ד ז"ל ואם טענת בעה"ב וכו': ואני אומר איני צריך להשיב על טענת הספר שכבר פרסמתי אותו רק אשיב על קושיות הראב"ד ז"ל דקי"ל עד אחד כי (תרי) ומתקנה קנסו הגזלן כשראוהו נושא כלים שלא בפני בעה"ב כאילו ראו הכלים ממש וכי ראה העד היה מחייב שבועה להכחישו והשתא דלא ידע בודאי והוא מודה ישלם וכדאמרינן בנסכא דרבי אבא לישתבע הא קא מודה אלמא לא מצי פטר נפשיה בשבועה וכ"ש דלא נפטריה ממקצת שהוא מודה אלא ישלם בהודאת פיו דהודאת בעל דין כמאה עדים ועל השאר הויא לה טענת ספק ואין נשבעין על טענת ספק אלא מחרימין סתם על כל מי שלקח מביתו כלים כך וכך שלא מדעתו ובזה יצא הדיין ידי חובתו ודן דין אמת לאמתו:
Loading...
4:17
1
Loading...