מי שהיה לו צמר וסמנין וכו' ואם תפס כו' עד אין מוציאין מידו. עכ"ל ר"מ ז"ל והן שתי בבות: וכתב הראב"ד ז"ל על בבא ראשונה דמשלם לו דמי מה שהפסיד בצמר בזה השבח אין הכל שוה אלא דמי הצמר עכ"ל. ועל בבא שניה דאינו מחשב לו שבח סמנין שע"ג הצמר כתב נ"ל שיש כאן שיבוש וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו פ' הגוזל עצים גמרא מתני' דהנותן צמר לצבע כו' איבעיא להו יש שבח סמנין על גבי הצמר ופירש"י ז"ל דחזותא מלתא היא או אין שבח סמנין על [גבי] הצמר פירוש וחזותא שעל גבי הצמר לאו מלתא היא ומצי אמר ליה הב לי סממני כדלקמן ושיילינן היבי היכי דמי ואוקימנא כגון דגזל (צמר) (מצר) וסמנין שרויין שרוין דחד וצבעיה וצבעים לההוא צער צמר בהנך סמנין וקא מהדר ליה ניהליה נהליה לצמר יש שבח סמנין על גבי צמר וקא מהדר ליה סמנין וצמר פירש"י ז"ל בהך שבת שבח צמר דקא מהדר ליה דהא איתנהו עלה ומותבינן עלה תיפוק ליה דאייקר ליה ניהליה בדמי ומהדרינן לא צריכא דזל צבעא פירש"י שהצמר צבוע הוזל כדמים בדמים ואין מגיע השבח לדמי הסמנין וא"ל מגזל נגזל אני הייתי מוכר סממני או הייתי צובע בהן בגד ועכשיו הפסדתני דהא לא השכיחו השביחו בצמר עכ"ל. ובעיין לא אפשיטא איפשיטא הילכך הדרינן לככלא לכללא דבכולה תלמודא חומרא לתובע וקולא לנתבע המוציא מחבירו עליו הראיה ואי תפיס לא מפקינן מיניה זהו תורף שמוענתו שמועתנו וכן הביאה ר"י אלפס ז"ל לסוגייתנו זאת ולעה בידינו וטלה בידנו מתוך פירש"י ז"ל כי מ"ש הראב"ד ז"ל על בבא ראשונה פירש הוא כפירש"י ז"ל ואינה השגה אבל מ"ש על בבא שניה שהוא ששבוש שבוש ותיקן לשונו אינו שבוש שיבוש חלילה ודיוק לשונו כפירש"י ז"ל ומה שלא פירשו ר"מ ז"ל מפני שכלל בפרקין של מעלה בגוזל ומשביח והפכו ראה דרכיו וחכם: