גזל פרה מעוברת ונתייאשו הבעלים וכו' ואם לפני יאוש וכו' ואע"פ שנתעברה וכו' עד חייב באונסיה: כתב הראב"ד ז"ל שבוש הוא ואין שינוי גדול יותר מלידה [וגיזה] עכ"ל: ואני אומר עיקר הלכה זו בשמעתא קמייתא דפ' הגוזל קמא. ומה שהקשה בשם הראב"ד ז"ל דאין שינוי גדול יותר מלידה תמה אני אם יצא מפיו דכיון שהיא יכולה להתעבר וחוזרת לכמות שהיתה אינו חשוב שינוי וכי הני דגרסינן פרק הגוזל עצים (דף צ"ו) שלהי גמרא מתני' קמייתא אמר רב פפא האי מאן דגזל דיקלא מחבריה [וקטליה] אע"ג דשדייה מארעא לארעא דיליה לא קני מ"ט מעיקרא דיקלא מיקרי והשתא נמי דיקלא מיקרי ע"כ, ואינו מחלק בין דקל מלא וריקן הדומה למעוברת וילדה משום דמעיקרא כי מיעברה פרה מקריא וכי ילדה נמי פרה מקריא ואינו חשוב שינוי אלא א"כ נשתנה גוף הדבר בעצמו בדבר שאינו חוזר למה שהיה וכדאמר רב פפא נמי התם האי מאן דגזל עפרא מחבריה ועבדיה לבנתא לא קני מ"ט דהדר משוי ליה עפרא כו' ואמר רב פפא האי מאן דגזל נסכא מחבריה ועביד זוזי לא קני מ"ט הדר עביד ליה נסכא עד שיחמי ועבדינהו חדתי לא קני חדתי ועבדינהו שיחמי קני ע"כ. אלמא כל היכא דהדר למלתיה לא קני דלא חשיב שינוי למיקנייה ביה עד שישתנה גוף הדבר שאינו חוזר לאיתנו וכי הא דגרס התם אמר רבא האי מאן דגזל לוליבא [מחבריה] ועבדיה הוצי קני דמעיקרא לוליבא מקרי והשתא הוצי הוצי ועבדינהו חופיא קני מעיקרא הוצי והשתא חופיא [חופיא] ועבדינהו שרשורה לא קני מאי טעמא דהדר סתר ליה והוי חופיא ע"כ. וזה פשוט בעיני מלשון הגמרא ולכך אני אומר שלא יצא זה הלשון מפי הראב"ד ז"ל. ומצאתי עוד און ללשון ר"מ ז"ל שכתב ואע"פ שהגזלן חייב באונסין במס' סנהדרין פרק בן סורר ומורה גמ' מתני' דהבא במחתרת גבי הא דאמר רב הבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור מ"ט בדמי קננהו וגרסינן עלה אמר רבא מסתברא מלתיה דרב בששיבר דליתנהו אבל נטל לא והאלהים אמר רב אפילו נטל דהא (כי) יש לו דמים ונאנסו חייב אלמא ברשותיה קיימי ה"נ ברשותיה קיימי ולא היא כי אוקמיה רחמנא ברשותיה לענין אונסין אבל לענין מקני לאו ברשותיה קיימי מידי דהוה אשואל ע"כ, ודין גנב וגזלן בכי האי גוונא חד הוא וכן כללם ר"מ ז"ל: