מצא גוזלות מקושרים בכנפיהם וכו' וכן אם מצאה קבועים וכו' עד שהמקום סימן: כתב הראב"ד ז"ל זה שבוש כל ספק הינוח יעמוד עד שיבוא אליהו עכ"ל: ואני אומר ח"ו כי פה קדוש יאמר דבר זה מכמה טעמים, חדא וכי ספק הינוח הוא זה והלא דקדק בלשונו בזה הפסק בשנים ושלשה מקומות שכתב שמא בעליהן הניחו שם אלמא בודאי הינוח מדבר ועוד מקשורין וקושרין ודאי הניחם הקושר וסימן הוא לו כמו שפירש והוא דומיא דמקום ועוד כתב קבועין במקומן פירוש שהמקום סימן משמע שהוא ודאי מקום הינוח שהניחו שם בעליהן וזהו הנקרא בלשון הגמרא מקום. ופ' אלו מציאות (דף כ"ב ע"ב) גמ' מתני' דכריכות בר"ה פליגי בה רבה ורבא וקי"ל הלכה כרבא דמקום הוי סימן ובגמרא (דף כ"ב) מתני' דחתיכות של בשר גרסינן בעא מיניה רב ביבי מר"נ מקום הוי סימן או לא הוי סימן ושקיל וטרי למיפשטה עד דמסיק בלישנא בתרא באיכא דאמרי מקום הוי סימן וה"נ אסיקנא התם (דף כ"ה:) גמרא מתני' דמצא אחר הגפה וכן פסק ר"י אלפס מדקא מקשי פשטיה דתלמודא וניהוי מקום סימן מכלל דהכי הלכתא ומשם פסק ר"מ ז"ל זה הפסק ולא ראינו ולא שמענו חולק על זה מעולם וגם הראב"ד ז"ל עצמו כתב כן כמו שתראה בלשונו שאני מעתיק לפניך בסמוך ועוד כי ספק הינוח שכתב בשם הראב"ד ז"ל כבר כתבו ר"מ ז"ל בתחלת זה הפרק סוף הפסק הראשון אפי' נסתפק לו הדבר ולא ידע אם דבר זה אבוד או מונח ה"ז לא יגע בו ואם עבר ונטלו אסור לו להחזירו לשם ופסקה כן מדגרסינן להדיא סוף ההיא שמעתא דגמ' מצא אחר הגפה כו' והביא ר"י אלפס ז"ל בהלכות א"ר אבא בר זבדא זאת אומרת כל ספק הינוח לכתחלה לא יטול ואם נטל לא יחזיר ויס"ג להדיא בדבר שאין בו סימן גם עד שיבא אליהו לא נזכר בזה הענין ואע"פ שהוא הוא הלא דבר הוא ולכך אני אומר אחד מן המתמיהים השיג וכתב בשם הראב"ד ז"ל: