היורד לתוך שדה חבירו וכו' עד אמר לו בעל השדה עקור אילנך שומעין לו: כתב הראב"ד ז"ל נ"ל שאין אומרים כך בארץ ישראל וכו': ואני אומר עיקר ההלכה זאת במציעא פרק השואל (דף ק"א) ואתמהה התלמוד אינו מחלק בזה ואנן מורינן אם איתא תלמודא הוה קאמר מיהו סברא היא ובלבד שיהא השדה עשויה לכך וכי דייקת נמי לישנא הכי משכחת לה דכייל וקאמר אם אינה עשויה ליטע ואם נטעה מאי ישוב הארץ איכא אדרבה עשויה לעקור ויזרעוה וזהו ישובה תדע דאמרינן בשבת פ' ר"ע (דף פ"ה) אלה בני החורי יושבי הארץ כו' עד שהיו בקיאין בישובה של ארץ כו' כדאיתא התם ואם ראויה לכך אפילו חוצה לארץ קאמר אומדין כמה אדם רוצה כו' לכן לא כתב ר"מ ז"ל אלא מה שמסודר בגמרא ואע"ג דאתיא מסברא כדרכו ז"ל:
אמר הנוטע עד הקרקע: כתב הראב"ד ז"ל ואפי' בחוצה לארץ וכו': ואני אומר שלא בא להוסיף כי טעם ההכחשה אינו מפני ישוב הארץ אלא מפני שהוא מזיק דשייך בכ"מ, אומר אני על זו הבו דלא לוסיף עלה: