זרעים שלא שתו עד טורח יתר. פ"א משקין:
כתב הראב"ד הברייתא שונה את וכו'. (הסופר השמיט התירוץ וההשגה):
ומותר להסב את הנהר עד ועושין נברכת במועד: כתב הראב"ד ז"ל לא נמלט מן הטעות וכו': ואני אומר כבר הציל עצמו מלפרש הפירוש הזה שחשדו הראב"ד ז"ל וגילה דעתו בפירוש המשניות שחיבר ז"ל פ"ק דמ"ק וז"ל בפירוש המשנה ונברכת היא חפירה כאותן ששורין בהן את הפשתן ודומיהן עכ"ל. כן פי' הרב רבי נתן בעל הערוך בשרש בקע ובשרש גוהה ונסתייע מפרק לא יחפור ומן הירושלמי ומפר"ח ז"ל. ואולי הראב"ד ז"ל לא ראה פירוש המשניות לר"מ ז"ל או אולי חשדו בפירוש הזה מפני שלא חברו עם חפירת כוכין ודומיהן וא"כ הוא כבר עלה על דעת מקצת רבותינו בעלי התוס' ז"ל בפירוש המשנה ולא חשו בכך לקבוע הלכה כדבריהם ואף כי על לשון ר"מ ז"ל והלא עיניך רואות כי בכאן חיבר דינין מפוזרין שחשב הראב"ד ז"ל להשיגו בפ' שלמעלה מפני שלא ביארן שם ואדרבה עשה בחכמתו שחיבר שם דיני צרכי רבים כאחד וכאן חיבר צרכי יחיד כאחד וכבר הצלתיו שם כיד אלהי הטובה עלי: