אין מסלקין את פי הנר עד הפתילה בכלי. פ"ב דביצה (דף כ"ב):
אבל נופץ את ראש הפתילה בידו: כתב הראב"ד ז"ל ואפילו במחט שהרי אמרו מוחטין עכ"ל: ואני אומר נראה מדבריו שמפרש מימרא דאמר רב נתן בר אבא אמר רב מוחטין את הפתילה ביו"ט פרק המביא כדי יין גמרא מתניתין דאין פוחתין את הנר מלשון מחט ואנו לא הורגלנו לפרש כך אלא כאדם שמקנח החוטם מלשון והאנקה בחטם וכן פירש"י ז"ל מוקי"ר בלעז ובלשון ערבי ינטף אל עדסי וכן משמע מלשון הגמרא דשייליה מאי מוחטין אמר רב חנינא בר שלמיא משמיה דרב לעדויי חושכא שזהו הסרת הפחם שנעשה בראש הפתילה ומחשיך האור ודרך להסירו ביד ולא במחט ואפילו כשרוצה לשנות וכן איתא נמי בברייתא דבר קפרא דגרסינן התם תנא בר קפרא ששה דברים נאמרו בפתילה שלשה להקל ושלשה להחמיר כו' עד שלשה להקל ממעכה ביד כו' זהו ניפוץ ביד שכתב ר"מ ז"ל ולא בכלי כלשון המשנה שם וא"כ יהיה השרש חטם לפירוש זה והיה לנו לגרוס מחטמים את הפתילה ולפי' הראב"ד ז"ל יהיה השרש מחט והיה לנו לגרוס ממחטין ואף כי נעשה מן השם פעולה. וחזרתי על כל צידי צדדין ולא מצאתי לזאת המלה דומה ממש אלא בילמדנו דבראשית דאמרינן שוורים ופרדות שלהן מתעברות ויולדות בלא צער ולא היתה אחת מהן מוחטת שנאמר שורו עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל ע"כ. וזהו פליטת הפתילה המחשך אור הנר וזהו לשון ניפוץ ביד שכתב ר"מ ז"ל ולשון מיעוך דתני בר קפרא כלשון באלו נערות מה עשה לה ערבי זה בשביל שמיעך לה בין דדיה הנהוג בלשון התלמוד נתמעך התפוח וזהו קינבא האמור פ"ב דביצה לפירש"י ז"ל דגרסינן התם גמרא מתניתין דשלשה דברים ר"ג מחמיר אמר רב יהודה קינבא שרי ולא כן דעת ר"י אלפס ור"מ ורבותינו בעלי התוס' ז"ל כמו שאכתוב בסמוך בע"ה ומ"מ ביררתי דברי ר"מ ז"ל ודברי רב נתן וכברייתא דתני בר קפרא:
אגודה של עצים עד מן הנר. זה כתב מכח ההיא דאמר רב יהודה קינבא שרי פ"ב דביצה גמרא מתניתין דשלשה דברים כו' וכפירוש ראשון שפי' הרב רבי נתן בעל הערוך והוא מה שפירש ר"י אלפס ובמקצת נוסחאות מצאתי לו קינסא ופירוש יפה הוא ואף כי יש פירושים אחרים: