כל מי שהוא פטור מלקרות כו' עד שתתיישב דעתו עליו. סוף פרק היה קורא שם דף י"ו ופ' אין עומדין:
כתב הראב"ד ז"ל ומה בכך וכו' ואידך אמר דחשיב מאן ממטי אסא לבי מלכא עכ"ל. ואני אומר דברי רבינו הראב"ד ז"ל גם בזה תימה בעיני והלא הוא עצמו אמר תחלה ואין זה דומה לתפלה ואח"כ מביא ראיה מן התפלה ועוד דהא סוף פרק הקורא את המגלה עומד ויושב ובפרק אין עומדים גמרא מתניתין דהאומר מודים מודים משתקים אותו אמר ר' זירא האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי ומשתקין אותו ושקלינן וטרינן עד דא"ל רב פפא לאביי ודילמא איהו הוא דלא כיון דעתיה מעיקרא ואהדר ליה וכי חברותא כלפי שמיא מי איכא אי לא כיון דעתיה מעיקרא מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה אלמא בעינן דעת מיושבת לקורא ק"ש בכוונה במה שיודע ונמצא שכיון יפה ר"מ ז"ל בדין התלמוד. ומה שכתב הראב"ד ז"ל מן הזמן הזה שאין מכוונין לגבי חתן בלבד הוא שהסכימו כן רבותינו בעלי התוס' אבל לא בשאר הטרודים ואית לן טעמא רבה דשאני חתן דטריד טירדא דמצוה אבל בשאר דברים איבעי ליה לפכוחי פחדיה וחכמי התלמוד שהביא הראב"ד ז"ל מחשבה היתה באה להם לאחר שהתחילו להתפלל ועוד למה נניח משנה פשוטה דאין עומדין וכיוצא בה ומפני זה להשיב על ר"מ ז"ל ור"מ ז"ל לא אמר אלא לקרות בברכות ודרך חובה אבל אם רצה לקרות בלא ברכות וכמו שקורא בתורה כדברי הראב"ד ז"ל מי אסרו ור"מ ז"ל שלא חילק בין זה הזמן לזמן הראשונים כבר הודעתי דעתו כמה פעמים כי הוא לא בא אלא לחבר דברי התלמוד בחצרה ולשון מבואר ולכך קראו משנה תורה וצדקו דבריו כד"ן:
כל הטמאים כו' עד לעמוד בה ולפיכך בטלוה. פרק מי שמתו (דף כ"ב) :
וכבר נהגו כו' עד סוף הפרק. פרק ראשית הגז (דף קל"ז) :