כשתקנו חכמים כו' עד לעולם כולו. פרק ט' דברכות (דף ס') :
וקורא פרשה ראשונה כו' עד כל צרכי. הכל פרק הרואה (דף ס') :
ביום הכפורים ותשעה באב שאין שם רחיצה כו' עד נתחייב בה. פרק הרואה (דף ס') :
כתב הראב"ד ז"ל ומי הוא שלא ירחוץ ידיו וכו' (עי' בכ"מ) ומברך כדרכו כשאר ימים עכ"ל: ואומר אני זו מחלוקת ישנה היא פרק הרואה בברכות אם כדברי רמז"ל או כמו שנהגו רוב המקומות שכתב שהוא מנהג בטעות והרבה גאונים ורובי רבותינו בעלי התוס' ז"ל שבחו המנהג שנהגו ומהם ז"ל הודו לרמז"ל בתשעה באב ויום הכפורים שאין שם רחיצה כלל מדאמרינן פרק בתרא דיומא שאסור להושיט אצבעו קטנה במים וכן הסכים מורינו ה"ר פרץ הזקן ז"ל וגזר בנטילת ידים שמא יגע בפניו והעמידו ההיא דאמרינן התם ובמסכת תענית שהיה מנהגו של ר' יהודה ב"ר אלעאי במפה שרויה במים לנקיות ולהקר ואף לדברינו שנהגו בנטילת ידים בשחר ובשעת יציאה מבית הכסא והסכמנו עם האומר שזה דומה לדאמרינן סוף יומא היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש וההיא דרבי יהודה ב"ר אלעאי מוקמינן לה להקר בלבד מ"מ אוסרין אנו ברחיצת הפנים אם יש שם לפלוף ואפי' לכלוך די במפה שרויה וקרוב אני לומר כי משום שיבתא אין חוששין ביום הכפורים כיון שאין בו שטן והוא בטל גם כל סיעתו בטלים ומה שאמר לרחוץ אשה ידה אחת במים ליתן פת לתינוק משום בת מלך היא ולמי שהוא אוכל שכל תינוק נכנס בו יצר הרע מבטן אמו מדכתיב לפתח חטאת רובץ ולא נכנס בו יצר הטוב עד שיתחייב במצות כדאיתא פרק חלק אבל לא למי שבא לכלל מצות ולא למי שמתענה ויש לי סוד בדבר והוא רמוז לעולם ומבורר ודברי ר"מ ז"ל נתבררו בזה ויש לו רבים גדולים ובעלי מעשים כד"ן: