שמנה פסוקים בסוף התורה כו' עד מותר ליחיד לקרותן. פרק הקומץ רבה (דף ל') :
כתב הראב"ד ז"ל לא שמענו דבר זה מעולם וכו' והציבור היכן הלכו עכ"ל: ואני אומר אם הוא לא שמע רבותינו בעלי התוס' פירשו כן פרק הקומץ רבה על מימרא דר' יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב שאמרה שם ור"י אלפס ז"ל הביאה פרק עומד ויושב. ומה שהראב"ד ז"ל כתב על פי הירושלמי רש"י ז"ל פירשו בלשון שני, ומה שנהגו באותן המקומות לשון ראשון של פירש"י ז"ל הוא ומלשון ר"י אלפס ז"ל שהוסיף בלשונו בציבור כך נראה דעתו לפרש ולא נראה בעיני רבותינו בעלי התוספות ז"ל ומעתה אין זר אתנו בבית. ומה שתמה הראב"ד ז"ל הציבור היכן הלכו למה לא תמה כן על הירושלמי שהביא ר"י אלפס ז"ל פרק עומד ויושב דגרסינן אין פורסים על שמע פחות מעשרה התחילו בעשרה והלכו להם מקצתן גומרין אין קורין בתורה פחות מעשרה התחילו בעשרה והלכו להן מקצתן גומרין אין קורין בנביא פחות מעשרה התחילו בעשרה והלכו להן מקצתן גומרים ועל כולם הוא אומר ועוזבי ה' יכלו ע"כ. ועל זה היה לו לתמוה יותר שהתחילו לקרות בעשרה והלכו הציבור היכן הלכו. ואם בזה הירושלמי אין תימה דאיפשר שהלכו לצורכן המותר להן כי צבור קטן של עשרה היו או יותר מעט ויצאו בין גברא לגברא כדר' אבהו וכן משמע לשון התחילו בעשרה דבציבור קטן עסקינן כ"ש בדברי ר"מ ז"ל אין לתמוה דיש לומר כי בציבור דעשרה עסקינן ודינא דר' יהושע בר אבא ושמעתין אתא לאשמועינן והדין עמו כד"ן: