ואלו דברים שאין נשבעין כו' עד ואינם אלא לראיה שבהן. במציעא פרק הזהב ובשבועות פ' שבועות הדיינין ובכוליה תלמודא:
ועל כולן נשבע שבועת היסת עד ונפטר. בהלכות כתבו ר"י אלפס ז"ל פרק שבועת הדיינין:
וכן החופר בשדה חבירו וכו' עד הרי זה נשבע היסת על הכל: כתב הראב"ד ז"ל נראין דברים שתבעו למלאות החפירות וכו': ואני אומר תמה אני אם דבר זה יצא מפי הראב"ד ז"ל לעולם שכל התלמוד מסודר לפניו כשולחן ערוך וזה הדין מפורש בדקדוק שמעתין ריש ב"מ (דף ד') בשמעתין דהילך ואותבינן מסלעין דינרין מלוה אומר חמש ולוה אומר ג' כו' ושקיל וטרי עלה טובא עד דאקשי ליה מטענו כלים וקרקעות כו' עד דאותביה ולמ"ד הילך פטור אמאי איצטריך קרא למעוטי קרקעות משבועה הא הכל קרקע הילך הוא אמר לך כי איצטריך קרא היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות ע"כ. אלמא קרקע כמות שהוא קא תבעי ולא חפירות וכולה סוגיין אזלא להדיא הרי כלים דומיא דקרקעות וקרקעות דומיא דכלים כו' ולפיכך סמכו רבינו משה ז"ל ענין לו לגלות כי משם מוצאו כמו שפרסמתי הרבה פעמים בזה אלא ודאי אחד מן התלמידים כתבו כסבורים כי רבינו משה ז"ל מעצמו אמרו ולא ידעו מקומו וכי היכי דלא ליזלזלו בהו תלאוהו באילן גדול: