השולח סבלונות לבית חמיו עד חוץ מן המאכל והמשקה: כתב הראב"ד ז"ל תמה אני מועטין ואכל למה הדרי בב"ד וכו' ואפילו תפס מפקינן מיניה עכ"ל: ואני אומר כך מצאתי כתוב בהשגות אות באות ולפי דעתי היה ט"ס שהשמיט משם בבא מפורשת סמוך לה שכתוב להדיא וז"ל וכן כלים ששלח שם להשתמש בהן בבית אביה אם נשתמש בהן ובלו או אבדו אינן משתלמין אבל אם היו קיימין חוזרין הכל וגובה אותו בב"ד שהדבר ידוע שלא שלחם אלא דרך נוי בלבד עכ"ל. וזה אפשר לפרש כדעת מקצת המפרשים אותו בשלא אכל וגם שהן קיימין ואפילו תימא בשאכל הואיל והן קיימין למה אינן נגבין בב"ד שהרי הדבר ידוע שלא שלחם אלא ע"מ שישאנה. ומה שהקשה הראב"ד ז"ל בעיא דרבא היא התם בפרק מי שמת (דף קמ"ז) גמ' מתני' דהשולח סבלונות והכי גרסינן לה בעי רבא סבלונות העשויין ליבלות ולא בלו מהו ע"כ. ולא איפשיטא ומיהו כי דייקת בה שפיר העשויין לבלות לאו היינו שתשתמש בהן אלא העשויין ליבלות הן אותן שאופה ומבשלת ועושה כל מלאכותיה בהן ומתוך כך הן בלין וכלין אבל להשתמש בהן בבית אביה הן כלים מועטין שהן עשויין לה לנוי ולכבוד ולתפארת כגון נזמים וטבעות וכיוצא בהן שעשויין להתכבד בהן בלבד ואותן ודאי נגבין בב"ד ולכך דקדק ר"מ ז"ל בצחות לשונו וכתב שהדבר ידוע שלא שלחן אלא דרך נוי בלבד עכ"ל ומלשון בעיא דרבא גופיה שמעת לה נמי הכי דקאמר העשויין ליבלות ולא בלו מהו דמשמע דוקא העשויין ליבלות הוא דקא מסתפק ליה הא אינן עשויין ליבלות פשיטא דחוזרין ונגבין בב"ד מאחר שהן קיימין וכי מעיינת שפיר בסוגיא דשמעתא הכי משכחת לה דבתר דבעי רבא בעא למיפשטה מהא דעשויין ליבלות כו' מאי לאו אע"ג דלא בלו והדר ליה לא דבלו והדר פשיט מהא סבלונות מועטין שתשתמש בהן והיא בבית אביה אין נגבין ומהדר תרגמה רבא בייבא וסבכתא משמע הא בשאר מילי נגבין ועוד לקמן כי הדר עלה בספקא אמרינן יתיב רבין סבא קמיה דרב פפא ויתיב וקאמר בין שמתה היא ובין שמת הוא הדר ביה הוא סבלונות הדרי אלמא פשיטא ליה לתלמודא דכל היכא דלא בלו הדרי ואע"ג דאכל דהא כי הדר ביה איהו טפי הוא מאכל או שתה ואפ"ה הדרי וגם על זה סמך רבינו משה ז"ל: