כבר ביארנו בנשואין וכו' עד לכנוס. פ"ק דקדושין (דף ט') והביאור פכ"ג:
וצריכין שיהיו הדברים שהן פוסקין וכו' עד שלא בא לעולם. ריש פכ"ב דהלכות מכירה מבואר:
ודברים אלו לא ניתנו להכתב לפיכך אינן בשטר עד שיטרוף בהן: כתב הראב"ד ז"ל דבריו מעורבבין וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו פ"ק דקדושין וכן קבלנו פירושה לא ניתנו ליכתב שהרי אין אחד מוכר ונותן לחבירו כלום אלא שפוסקין כך אם יעשו הנשואין לפיכך אם כתבו אינן אלא לזכירה בעלמא אבל לא לטרוף בהן ועל דרך זה כתב ר"מ ז"ל. ויש לי ראיה לזה פרק אלו מגלחין (דף י"ח:) גמרא מתני' דואלו כותבין כו' דגרסינן אמר שמואל מותר לארס אשה בחולו של מועד שמא יקדמנו אחר ואמרינן לימא מסייע ליה ואלו כותבין במועד קדושי נשים וכו' מאי לאו שטרי קידושין ממש ודחינן לא שטרי פסיקתא וכדרב גידל אמר רב דאמר רב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך כמה אתה נותן לבתך כך וכך ועמדו וקדשו קנו והן הן הדברים הנקנין באמירה ע"כ. אלמא דברים אלו משעת השדוכין נאמרין ועליהן סומכין לקדש והן הן הנקראין אירוסין וקי"ל אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה כו' אלמא אינה כאשתו לכל דבר עד שתכנס לחופה וכדאסיקנא בכולא תלמודא אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה וא"כ אתמהה אם טורפת ממשעבדי ואפילו היו הדברים שפוסקין בין האיש ובין האשה כ"ש שאינן אלא מאבי החתן ואבי הכלה דלא גמרי ומקנו עד שעת נשואין כמ"ש ר"מ ז"ל בצחות לשונו ואם י"מ בענין אחר יגדיל תורה ויאדיר ואלו ואלו דברי אלהים חיים הם: