אמר מנה לפלוני בידי וכו' עד שחייבין ליתן: כתב הראב"ד ז"ל בחיי ראשי טעות גדול טעה בזה וכו': ואני אומר לא כן אנחנו עמו אלא שהלך בשיטת רבו שכתב בהלכות פרק גט פשוט שלהי גמרא מתני' דהמלוה את חבירו ע"י ערב דאקשי מההיא דרבא דשכ"מ שאמר מנה לפלוני בידי כו' ואסיקנא דה"ק רבא שכ"מ שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתי נאמנין מ"ט מדלא פסקיה אבוהון למילתיה אימא מידכר הוא תנו מנה לפלוני ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתי אין נאמנין מ"ט אם איתא דפרעיה לא הוה אמר תנו ושמעינן מהא דרבא דהיכא דלא אמרו חזר ואמר לנו פרעתי דנותנין ואע"פ שלא אמר תנו קשיא לך הא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין התם דלא אמר בתורת הודאה הכא דאמר בתורת הודאה ודמיא לההיא דגרסינן בפ' אחד דיני ממונות הרי שראו את אביהן שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של פלוני הן של מעשר שני הן רואין אם כמוסר דבריו קיימין ואם כמערים אין בדבריו כלום ע"כ ומכאן הסכים וכתבן בזאת הפ' כולן ועיניך רואות וכן בדין שכל הודאת שכ"מ קיימת תדע דהא בעא רבא בסמוך הודה מהו ופשטה דאצ"ל אתם עדי מ"ט שאין אדם משטה בשעת מיתה ועוד דהא פ' מי שמת גמרא מתני' דשכ"מ שכתב כל נכסיו כו' גרסינן איבעיא להו שכ"מ שהודה מהו ואתיא למפשטה מאיסור גיורא דה"ל תריסר אלפי זוזי בי רבא כו' עד כי שכיב אמר רבא היכי קני להו רב מרי להני זוזי ואתקיף ליה רב איקא בריה דרב אמי לרבא ולודי איסור דהני זוזי דרב מרי נינהו ולקנינהו באודיתא אדהכי והכי נפק אודיתא מבית איסור איקפד רבא אמר מגמרי טענתא לאינשי ומפסדו לי ע"כ. אלמא אודיתא בשכ"מ עדיפא טפי וקיימא. ועוד יש לי לומר כי ר"מ ז"ל כל מה שלמד מכל דבר ודבר כתב כאן ולמד מההוא לישנא דאיפכא מסתברא כיון דפשיטא ליה לתלמודא עבדינן בה עובדא ופסקינן מינה הילכתא דהא תלמודא הדר ביה ממאי דהוה מסתבר ליה מעיקרא ואמר אלא אי אתמר הכי איתמר וקי"ל בכוליה תלמודא כל היכא דקאמר אלא סתר כל אוקימתא וסברא דמקמיה דאי כפירוש הראב"ד ז"ל לא ה"ל למיהדר ביה אלא ודאי דברי ר"מ ז"ל נכונים: