כל המפסיק לפאה מפסיק בנכסי הגר כיצד כגון וכו' כל המפסיק ברשות שבת וכו' עד שחולקת לגיטין: כתב הראב"ד ז"ל יש כאן ערבובי דברים וכו': ואני אומר תמה אני אם יצא דבר זה מפי הראב"ד ז"ל שדברי ר"מ ז"ל מסודרים על דרך קצרה מאורך הגמ' פ' חזקת הבתים בשמעתין דנכסי הגר תחלה הזכיר בפסקא שקודם לזו דין השדה המסויימת ושאינו מסויימת כי היא תחלת ההלכה דגרסינן אתמר שדה המסויימת במצריה אמר רב הונא אמר רב כיון שהכיש בה מכוש אחד קנה כולה וכו' עד ושאינה מסויימת במצריה עד כמה אמר רב פפא כדאזיל תיירא דתורי והדר ואח"כ דין המצר והחצב שהוא מסודר אחריה כדין הזכיר והיא דברי רב אסי אר"י ואח"כ סידר בזאת הפיסקא דין כל המפסיק לפאה עד האמה שכן הן דברי רבין אמר ר"י דאמר אפילו לפאה וטומאה ופירש לאלתר לפאה מאי היא דתנן אלו מפסיקין לפאה הנחל והשלולית רה"י ורה"ר שביל היחיד ושביל הרבים וכו' ואיידי דקאי ברשויות סידר אחריו הפסק רשויות שהיא מימרא ופירש דאביי ורבא סמוכה לדופן וסיים ברשות שחולקת לגיטין דהיינו פיסלא כדקא מסיימא סוגיין רבא אמר אפילו פיסלא ואזדא רבא לטעמיה רשות שבת כרשות גיטין דמי ואח"כ חזר לסדר אחר זאת הפיסקא כל דבר המפסיק לטומאה מפסיק בנכסי הגר כיצד כגון שנכנס אדם לבקעה כו' לשני טעמים האחד לפי שבגמרא מפרש בדברי רבין אר"י טומאה מאי היא כו' בתר פאה מאי היא והדר לסדריה והשני שרצה לסמוך דיני בקעה זה לזה שכתב בקעה גדולה שיש בה שדות רבות כו' כמו שאכתוב בסמוך בס"ד. הנך רואה כי דברי ר"מ ז"ל וסדורו שקולים במאזני צדק. מעתה אומר אני שראב"ד ז"ל לא כתב זאת ההשגה אלא אחד מן התלמידים על שמו: