ספינה שחשבה להשבר מכובד המשוי עד והושיעם: כתב הראב"ד ז"ל אין כאן לא מלח ולא תבלין וכו': ואני אומר כסבור הראב"ד ז"ל שפסק זה מכח הא דת"ר ספינה שהיתה מהלכת בים ועמד עליה נחשול לטבעה בים פסק זה הספק וכן חשב הר"מ ז"ל מקוצי והודה לו בו וכן עלה על דעתי בימי חרפי זמן רב עד שבדקתי דעת ר"מ ז"ל ומצאתי דרכו וסדוריו ודבריו מופלאים בכמה דרכים שכתבתי מקצתם בזה החיבור ומצאתי דין הספינה ההיא עם דין החשבון לפי ממון אשר מיירי שהטילו מדעת כולם אבל זה הטיל אחר מדעתו להקל מעליהם ולכך כתבו שם ר"מ ז"ל עם הדברים שיכולין להסכים וכבר כתבו פ' י"ב דהלכות גזלה ואבדה על פי הברייתא והסוגיא האמורה שם וגם אני מצאתי וציינתי שם כל הצורך אז אמר לבי ודאי וברור שזה הדין דין מחודש היה לו לר"מ ז"ל ממקום שאין אנו יודעין עדיין ואף שיש לי לדמות זה להא דגרסינן פ' החובל (דף צ"א:) שור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה דפטרינן ליה מלשלם ממון הניזוק ומחייבינן ליה במה שהפקיע ממנו המצוה דשמעינן מינה תרתי חדא דהקודם זכה במצוה ועוד דאינו חייב ממון מ"מ לאו מדין רודף אתיא ועוד יש לו ראיה מההיא דאסיקנא לגבי מעוברת וילדה ונתקשית בלידתה שמצילין אותה בנפשו של ולד ומחתכים אותו אבר אבר כדאיתא ס"פ בן סורר ומורה (דף ע"ב:) ואע"פ שאין דוחין נפש מפני נפש מפני שהוא רודף וכן כתבה הר"מ ז"ל פ"א דהלכות רוצח ושמירת נפש אלמא מדמינן מילתא למילתא וה"נ אין לך רודף גדול מן המשא וכ"ת משא לאו בר דעת הוא אימא נמי עובר לאו בר דעת הוא ועוד דאנן בעלי המשא קרינן רודף דמה לי רודף בגופו מה לי רודף בממונו ואינו יכול לומר שאמרה מסברא דא"כ היה אומר הורו רבותי או הורה גאון שכן מנהגו בזה החיבור אלא ודאי אומר לי לבי כי היה לו ממקום שלא ידענו כי הרבה ראה לבו חכמה ודעת שלא ראינו בעושה מלאכה בפורים וכיוצא בה:
והושיעם. נטעה בסוף הלכות חובל ומזיק לחתום דבריו בישועה ולצאת בכי טוב ואמרו ז"ל ישועות הוא סדר נזיקין ומאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין כי המתרחק מן הגזל הוא צדיק ונושע הוא ולפי שאין פושטין ידיהן בגזל כתיב בהו בצדיקים ותשועת צדיקים מיי' מעוזם בעת צרה: