הודה החובל שהוא חבל משלם וכו' עד ע"י עצמו: כתב הראב"ד ז"ל לא ידעתי למה פטור כו': ואני אומר אם הראב"ד ז"ל כתב זה לא קרא הקורא לפניו כל לשון הפיסקא או היה חסר מן הספר שהגיע לידו אבל בספר המוגה וחתום בחתימת ידו הכל מפורש וז"ל לפיכך אם כפר ואמר לא חבלתי נשבע שבועת היסת ולמה משלם אדם ג' דברים אלו ע"פ עצמו שהשבת והריפוי ממון הוא ואינו קנס שאם לא יתן לו הרי חסרו ממון שהוא מתרפא בו ובטלו ממלאכתו והבושת לא הגיע לו אלא בשעה שהודה בפנינו שהנחבל שלא חבל בו בפני בן אדם אין לו בושת והודאתו בב"ד היא שביישה אותו נמצאת למד שאין הפרש בבושת בין בושת המגיע לו אם חבל בו בפני אחרים ובין בושת המגיע לו בעת שהודה בפני אחרים שחבל בו לפיכך משלם אדם בושת ע"פ עצמו עכ"ל. ועיקר הלכות אלו במס' שבועות פ' שבועת הפקדון ופ' כל הנשבעין והסברא על דרך הגמרא שם ופ' אלו נערות וחלוקי הבושת פ' החובל וטענת החבלות פ' שבועת הפקדון והודאת הקנסות פ"ק דסנהדרין ודבריו נכוחים וכ"כ הר"מ ז"ל מקוצי מדעת רבותינו בעלי התוספות ז"ל וסייעו בהודה בקנס מפי עצמו שחייב מההיא דפרק אלו נערות גבי פתיתי בתו של פלוני משלם בושת ופגם ע"פ עצמו וזה אמת ויציב:
ג"כ מצאתי בהשגות על מ"ש ר"מ ז"ל והודאתו בב"ד הוא שביישו. כתוב בשם הראב"ד ז"ל סוף דינא הוא זה עכ"ל. ואנכי לא ירדתי לסוף דעתו:
Loading...
5:6
1
Loading...