1
מי שנשבע והיה פיו ולבו שוין בשבועה כו'. וכן אם אמרו לו אחרים חזור בך עד סוף הפרק: כתב הראב"ד ז"ל דבר זה אינו מחוור וכו': ואני אומר אם אין מזדקקין לנדרו מצטערין לצערו ומרצין אותו בשעת איסורו וכבר הורה זקן וגדול הר"מ מקוצי אחריו מדעת רבותיו בעלי התוס' ז"ל כדבריו. ויש לי ראיה פ' שבועת הדיינין (דף ל"ט) דבעינן פיו ולבו שוין וכן משמע ממ"ש ר"י אלפס בהל' סוף גמ' מתני' דאחד דברים של עצמו ואחד דברים של אחרים בתר פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע. ועוד בפ' ואלו מותרין בנדרים גבי מתני' דסתם נדרים כו' ועוד פ' בתרא דהתם (דף פ"ז) גמרא מתני' דנדרה אשתו דאסיקא הלכתא תוך כ"ד כדבור דמי חוץ ממגדף ועובד ע"ז ומקדש ומגרש וה"נ אסיקא לה פ' יש נוחלין (דף קכ"ט) ונמצאו דברי ר"מ ז"ל נכונים: