אין בין שבועת היסת לשבועת הדיינין וכו' עד לאיים עליו: כתב הראב"ד ז"ל אבל משביעין אותו בשם או בכנוי כו' כדי שלא יהא העולם חרב כו': ואני אומר כבר רבו הדעות של רבותינו הראשונים והאחרונים ז"ל בענין זה פ' שבועת הדיינין (דף מ"א) בשמעתין דמאי איכא בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן כו' ונתחבטו בה עד שהרב רבי נתן בעל הערוך ז"ל כתב בו ענין מאויים הרבה שנהגו להביא בבית הכנסת מטה ועליה נאד מלאה רוח ומניחין אותו שם ואומרים לו ראה שאין אדם אלא כזה הנוד שעושין בו נקב להוציא הרוח ונשאר גולם וכן עושין לפניו והרבה ענינים אחרים יש בזה אבל מ"ש ר"מ ז"ל הוא על פי התלמוד ר"פ שבועת הדיינין (דף ל"ח:) דגרסינן היכי משבעינן ליה וכו' ושקלינן וטרינן עד דאסיקנא אפילו תימא רבנן דאמרי בכינוי נפקא מינה לאנקוטי חפצא בידיה והכין סלקא הלכתא התם להדיא וכן כתב ר"י אלפס ז"ל. ומ"ש שנהגו הוא מכתב רבינו סעדיה גאון ז"ל ולדידיה הוה קשיא לי אמאי לא חשיב האי מלתא כי מני שאר מילי בההיא שמעתא דמאי איכא בין שבועה דאורייתא כו' שהזכרתי, ויש לי לומר דהתם לא בפלוגתא דשבועה גופה קא מיירי אלא במאי דשייך בה כגון אפוכי שבועה ומיחת לנכסיה וכיוצא בהן ואותם כבר חברם ז"ל פ"א דהל' טוען ונטען. ותו הוה קשיא לי מההיא דאמרינן פ' ד' נדרים (דף כ"ה) גבי קניא דרבא כו' עד א"ל נקוט האי קניא ואנקוט ספרא דאורייתא כו' דמשמע מינה להדיא דאיכא נקיטת חפץ בשבועת היסת דהא התם בהכי מיירי דהוה כופר בכל. ויש לי לומר דההוא רמאה הוה ולא חוויי ליה דבעו למיעבד לפנים משורת הדין הוא דבעא ואע"פ שראיתי כבר תירוצים אחרים לא רציתי להאריך כי די לי בזה ונכון הוא: