נאמר כי ימצא חלל עד ואין עורפין. הכל פרק עגלה ערופה (דף מ"ה:) ומיתניא בסיפרי פרשת שופטים:
אשה אומרת ראיתי וכו' עד זו אחר זו: כתב הראב"ד ז"ל נראה מן הגמ' וכו': ואני אומר זה כתב הראב"ד ז"ל לפי ששנינו פרק עגלה ערופה עד אומר ראיתי את ההורג ועד אחד אומר לא ראית אשה אומרת ראיתי ואשה אומרת לא ראית היו עורפין ובגמ' דייק עלה טעמא דקא מכחיש ליה הא לא קא מכחיש עד אחד מהימן מנא ה"מ דת"ר לא נודע מי הכהו הא נודע מי הכהו אפילו אחד בסוף העולם לא היו עורפין ר"ע אומר כו' עד דשיילי עלה השתא דאמרת עד אחד מהימן אידך חד היכי מצי מכחיש ליה והאמר עולא אמר רב כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים ופריך מתני' ופרקה ר' חייא כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה ע"כ. ודעת הראב"ד ז"ל הואיל ונשנו במשנה דיני האנשים והנשים כאחד השוו בכחישתן ובגמ' פרקינהו רבי חייא ולא פליג בינייהו דינן שוה אמנם ר"מ ז"ל היתה רוח אחרת עמו כי הוא פוסק כלישנא בתרא דגרסינן בה איכא דאמרי כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא אפילו מאה נשים כעד אחד דמיין הכא במאי עסקינן כגון דאתאי אשה מעיקרא ותירצה לדר' נחמיה הכי כו' למדנו ממנו דוקא כשהעד הראשון הוא כשר הוא עיקר והבא אחריו להכחישו אין שומעין כפשטא נמי דתלמודא מעיקרא דמקשי מדעולא וה"ט לא שייך כלל אלא בזה אחר זה אבל כי אתו בבת אחת לא האמינה תורה לזה יותר מזה הילכך או בנשים או בפסולי עדות לא שנא בבת אחת ול"ש בזה אחר זה וזה טעם ישר וכן מצאתי בירושלמי כלשון איכא דאמרי כדכתיבנא ואין בזה פקפוק והנני מראה לך לשון הירושלמי בסמוך בס"ד:
שנים אומרים ראינו כו' עד אין עורפין: כתב הראב"ד ז"ל גם זה שיבוש עכ"ל: ואני אומר רב גובריה לטעמיה רבינו אזיל לטעמיה דלישנא בתרא חייליה והירושלמי כוותיה וכדברירנא כולה לעיל בסמוך: