בן תשעה חדשים שנולד וכו' עד מתעסקין עמהם: כתב הראב"ד ז"ל זה אינו מחוור שהרי הלכה כרשב"ג דמשתהא עכ"ל: ואני אומר זה כתב לפי ששנינו במסכת נדה פרק יוצא דופן בתינוק בן יום אחד והרי הוא לאביו ולאמו ולכל הקרובים כחתן שלם ואתמר עלה למאי הלכתא אמר רב פפא לענין אבלות כמאן דלא כרשב"ג דאי כרשב"ג הא אמר כל ששהא שלשים יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי ופריק דקים ליה ביה שכלו לו חדשיו ע"כ, אלמא מתאבלין עליו ולפי דעתי הקורא לפניו לא השמיע לאזניו יפה או טעות היה בספרו כתוב הרי זה נפל והוא לא כתב אלא כנפל כמו שהעתקתי לשונו ואמרוסס או אמחותך קאי דאי אנפלים כבר כתבו בסמוך לזה והדיו היה לח בין ידיו וכמו שרמזתי ראיותיו למקומותיו ודעת רבותינו צ"ע אבל זה הדין הוא מהא דתניא באבל רבתי המחותך והמרוסס והנפלים ובן שמונה חי ובן תשעה מת אין מתעסקין עמהן לכל דבר ע"כ. וכן הביאה ר"י אלפס ז"ל בהלכות ופרק אלו מגלחין וגם רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל בנמוקי שלו בשער האבלות בחבור תורת האדם וזה פשוט כלשון ר"מ ז"ל: