וכן הדין בקטנה וחרשת שבא היבם תחילה וכו' והחרשת צריכה גט עד לאחר זמן לפיכך יקיים הקטנה שנבעלה תחילה: כתב הראב"ד טעות הוא זה וכו': ואני אומר איני רואה בכאן שום טעות ואדרבה הסכים על האמת כלשון המשנה השנויה ביבמות פרק ב"ש דתנן הקטנה והחרשת בא יבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת לא פסל הקטנה וכפי המסקנא דשקלינן וטרינן עלה עד דאוקימנא לרבנן דרבי נחמיה ועלה א"ר אשי מרישא נמי ש"מ דרבנן היא דקתני אם בא יבם על החרשת נותן לה גט והותרה ולא קתני אם בא על הקטנה נותן לה גט והותרה ודחינן אי משום הא לא איריא חרשת דלית לה תקנתא דהיתרא קתני תקנתא דאיסורא קטנה דאית לה תקנתא דהיתרא לא תני תקנתא דאיסורא ע"כ. ופירש"י ז"ל דחרשת לית לה תקנתא דהיתרא דקתני בה וחרשת אסורה לעולם למר בריה דרב אשי וכדקא מייתי לה ואע"ג דלא איריא מטעמיה מ"מ איתיה ולטעמא דפירוקא נמי קאתי כדפשיטא ליה לתלמודא ולא איפריך וכפי האמת המוסכם בתלמוד במשנה פסק ר"מ ז"ל וכן דעת ר"י אלפס ז"ל והטעם שכתב הראב"ד ז"ל הוא דסליק אדעתיה ואפום חורפין מעיקרא כי היכי דלוקמא אליבא דרבנן ולאו טעמא דפשיטותא דתלמודא כטעמא דמסקנא שעליו סמך ר"מ ז"ל ובעלי שיטתו: