לפיכך אם לא ביטל קודם עד לא יראה ולא ימצא. פ"ק דפסחים (דף ו' ז'):
כתב הראב"ד ז"ל אולי סובר זה המחבר וכו' כתיב עכ"ל: ואני אומר גם רש"י ור"ת ורוב המפרשים ז"ל פירשו כן בריש פ"ק דפסחים על מימרא דרב יהודה אמר רב הבודק צריך שיבטל ואמרינן מאי טעמא ושקלינן וטרינן עד דאסיקנא אמר רבא גזירה שמא ימצא גלוסקא יפיפיה דדעתיה עילוה ופירש"י ז"ל ועבר עלה משום לא יראה ולא ימצא וכן ר"ת ז"ל ומרבינן לה מאך חלק וכן כתב הר"ם מקוצי ז"ל ושבעת ימים דכתיב שהקשה הראב"ד ז"ל מבערב הוא דחשיב כדכתיב בערב תאכלו מצות ולקבעו חובה אבל לעבור עליו מחצות די"ד הוא דעבר עליה תדע דגרסינן לה להדיא פרק כל שעה גמרא מתניתין דחמץ של נכרי ומניין לאוכל חמץ משש שעות ומעלה שהוא בלא תעשה שנאמר לא תאכל עליו חמץ דברי ר' יהודה אמר לו ר"ש וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים ואקשינן ור"י שפיר קאמר ר"ש ופרקינן האי עליו לקבעו חובה ואפילו בזמן הזה ע"כ. וק"ל פ' מי שהוציאוהו דר' יהודה ור"ש הלכה כר"י ופשיטא דעובר בלא יראה ולא ימצא כל זמן איסור אכילה וכן כולה סוגיין ועוד אסיק לה ר' יוסי כאביי וכן פירש"י ז"ל פ"ק דפסחים מאך חלק ואי ביו"ט עצמו מי שרי למיהוי גביה חמץ עד שש שעות הא איתקש שביתת שאור לאכילת חמץ ואכילת חמץ לאכילת מצה ובאכילת מצה כתיב בערב תאכלו מצות ע"כ וקי"ל ר' יוסי נמוקו עמו ואביי נמי ליכא מאן דפליג עליה:
שהרי לא ביער עד כשיחזור לביתו. פ"ק דפסחים (דף ז'):