שבוי שנשבה ושמעו בו שמת עד וכן הבורח מחמת סכנה: כתב הראב"ד ז"ל תמה אני על דבריו וכו': ואני אומר אדרבה אני תמה הפלא ופלא אם הלשון הזה יצא מפיו שהרי עיקר הלכה זו במציעא פ' המפקיד (דף ל"ח) גמרא שמעתין דשבוי שנשבה כו' והן שלשה שמות מפורשים שם נכסי שבויין ונכסי נטושין ונכסי רטושין ומ"ש הראב"ד ז"ל נקראין נכסי שבויין וז"ש עתה ר"מ ז"ל אות באות הן נקראין נכסי נטושים והשנים פירשן לפנינו בזה הפרק כמו שאכתוב בסמוך בע"ה דגרסינן התם ומורידין קרוב לנכסי שבוי תנאי היא דתניא היורד לנכסי שבוי אין מוציאין אותן מידו ולא עוד אלא אפילו שמע שממשמשין ובאין וקדם תלש ואכל הרי זה זריז ונשכר ואלו הן נכסי שבויין הרי שהיו אביו או אחיו או אחד ממורישיו והלכו להם למדינת הים ושמעו בו שמת היורד לנכסי נטושין מוציאין אותן מידו ואלו הן נכסי נטושין הרי שהיו אביו או אחיו או אחד מן מורישיו הלכו להן למדינת הים ולא שמעו בו שמת וקפץ וירד לתוך הנחלה אמר רשב"ג שמעתי שהנטושין כשבויין היורד בנכסי רטושין מוציאין אותן מידו ואלו הן נכסי רטושין הרי שהיו אביו או אחיו או אחד ממורישיו כאן ואינו יודע להיכן הלכו עכ"ל הברייתא ושקיל וטרי עלה תלמודא טובא מ"ש הני דקרי להו נטושין ומאי שנא הני דקרו להו רטושין עתה ראה גם ראה מה אשיב שואלי דבר על התימה הזה להאמין שיצא מפי הקדוש ז"ל לכן אמרתי אחד מן התלמידים אמר על שמו:
אבל היוצא לדעת וכו' עד ויטול את שלו. פ' המפקיד ומקצתה דברי גאון שכתבו שם ר"י אלפס ז"ל: