הלב בין לצלי בין לקדרה וכו' עד ומותר: כתב הראב"ד ז"ל לא נאמר אלא בצלי דכבולעו כך פולטו עכ"ל: ואני אומר זו מחלוקת ישנה פרק כל הבשר (דף ק"ט) גמרא מתניתין דכחל ולישנא דברייתא ה"נ הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו לאחר בישולו ומותר ורש"י ז"ל ומקצת רבותינו בעלי התוספות ז"ל פירשו המשנה והסוגיא לצלי וכדכתיב ויבשלו את הפסח והוא צלי וטעמא משום דשיעא וכשינויא דתלמודא פרק כיצד צולין ומשום כבולעו כך פולטו דסוגיין דהתם. וגם הרמב"ן ז"ל כן הסכים. אמנם רבים חכמים נבונים וגאונים קדמונים פירשו כר"מ ז"ל וכשיטת רבותיו שכתבו בסתם וכלשון הברייתא דקתני שבשלו ולא אשכחן סתם בשולי בצלי בגמ' ורישא דקתני הכחל קורעו לאו לצלי אוקמוה אלא לקדירה וממילא שמעינן דסיפא נמי לקדרה וכההיא סוגיא דפרק כיצד צולין דקי"ל כרבא דאמר האי מולייתא שריא דהויא כמבושל וכבר כתבתי כי ר"מ ז"ל לעולם סומך על לשון הגמרא וכן נכון:
ואם לא קרעו כו' עד שחייבין עליו כרת. בכריתות פרק דם שחיטה (דף כ"ב) ובפסחים פכ"צ (דף ע"ד) :