חבית שהיה נקב בצדה עד מותר בשתיה: כתב הראב"ד ז"ל אין בעלי הוראה מודין וכו': ואני אומר זו מחלוקת ישנה פ' ר' ישמעאל (דף נ"ט) סוף גמ' מתניתין דלוקחין גת בעוטה דגרסינן וההיא חביתא (דחמרא דאשתקיל) לברזא אתא עכו"ם (אידרי) ואנח ידיה עילוה כו' עד איכא דאמרי אמר ר"פ (כל דאיתי) להדי ברזא חמרא אסיר ואידך שרי ופירש"י ור"י אלפס ורוב רבותינו הקדמונים נ"ע מותר בשתיה והקשו רבותינו בעלי התוס' ז"ל זאת הקושיא שהרי היין מעורב ונוגע זה בזה ושוכב זה על זה והיאך יהיה חציו אסור וחציו מותר ולכך פירשו הם מותר בהנאה וכדמשמע בההיא שמעתא גופא ימכר ויקבל הדמים ור"מ ז"ל הלך בדרך רבותיו וקבלת הראשונים ז"ל והראב"ד הזכיר דעת האחרונים. ואני רגיל לומר שאין אלו הקושיות צריכות לפנים כי התוספתא דדמאי הואיל וקרא שם הוה ליה טבל דחמיר טפי אלא הכא סתם יינן הוא דקיל טפי ובטל בששים לדעת ר"ת ז"ל ולדברי הכל מדרבנן הוא הם אמרו והם אמרו תדע דאי איתא לההיא תוספתא והות דמיא הוה מותיב מינה לר"פ ומדלא מותיב מינה ש"מ ליתא וכדקי"ל בכוליה תלמודא מתניתא דלא מיתניא בי רבי חייא ובי רבי אושעיא לא תותבו מינה בבי מדרשא או משום דפשיטא ליה דלא דמיא כדפרישית. והקושיא השנית ג"כ אינה דהא כל דאיתיה להדי ברזא קא אסר להדיא והוא אינו נוגע אלא מה שבפני ידו והוא מועט מן המועט והשאר שעליו הוא נוגע בכמה פעמים ודמיא לכח וכח כחו לכמה כחות וכחי כחות רחוקות והתערובת כבר יצא ושלמטה שוכב הוא ונח ואין בו תערובת וזה ידוע ומנוסה לנו כמה פעמים שלא יתערב אם לא יתנדנד ויתנועע. ובזה עלה דעת ר"מ ז"ל על נכון ויציב: