הרי זה גיטך על מנת שתנשאי וכו' עד אבל אמרו וכו' עד עברה ונשאת וכו' עד וצריכה גט משני. פרק המגרש (דף פ"ד) :
כתב הראב"ד ז"ל ולמה בטל הגט וכו': ואני אומר הלכה זו מפורשת פ' המגרש (דף פ"ד) דגרסינן התם ת"ר הרי זה גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ושיילינן מאי קאמר ומהדרינן במסקנא אלא אמר רבא הרי זו לא תנשא לא לו ולא לאחר לו לא תנשא גזירה שמא יאמרו נשותיהן נותנין במתנה (זה לזה) לאחר לא תנשא דבעי קיומיה לתנאה ואם נשאת לו לא תצא [ומשום גזירה לא מפקינן] ואם נשאת לאחר תצא דבעינן קיומיה לתנאה ותניא כותיה דרבא וכו' וכן הביא ר"י אלפס ז"ל ברייתא ופירוקא דרבא ותניא כוותיה להשמיענו שכן הלכה וגם רבותינו בעלי התוס' ז"ל כן העמידוה ופרשוה וכן נ"ל דכיון דקתני ואם נשאת לאחר תצא הולד ממזר דכיון שלא נתקיים התנאי עדיין היא באישות הראשון והויא לה ערוה עד שיתקיים התנאי אלא שהצריכוה גט משני להחמיר עליה בכל הדרכים הואיל והיה בידה לתקן ולא תיקנה קנסוה רבנן וכדמשמע התם בשמעתין דנשאת ואח"כ בא בעלה וכו' להדיא. ומה שתמה הראב"ד ז"ל רואה אני שהתלמוד עצמו מתמיה כיוצא בו ממש ומתרץ אותו תירוץ יפה גבי פירוקא דמהדר ר"נ לפרוקי דגרסינן אלא אר"נ ה"ק הרי זו לא תנשא לו שמא יאמרו נשותיהם נותנין במתנה (זה לזה) ואם נשאת לו לא תצא דמשום גזירה לא מפקינן (לה) א"ל רבא לו הוא דלא תנשא הא לאחר תנשא והא בעיא קיומיה לתנאה וכ"ת אפשר דמינסבא (לאחר) היום ומיגרשה למחר ומקיימה לתנאה ולהך דפליגא עליה דרב יהודה קא מדמית לה דאמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר רב יהודה אמר אל יישן היום שמא יישן למחר ר"נ אמר יישן היום ואין חוששין שמא יישן למחר הכי השתא התם בדידיה קיימא (לקיומיה לתנאיה) דאי בעי (ליה) מבריז נפשיה בסלואתא ולא ניים (אלא) הכא בדידה קיימא לאיגרושי אלא אמר רבא וכו' כדלעיל למדנו מפורש תירוץ תימת הראב"ד ז"ל דכיון שאין בידה להתגרש מן האחר ולהנשא לאותו פלוני דילמא לא נסיב לה לא חשיב תקנה בענין זה ועמדה אצל זה באיסור אשת איש ולאיגרושי דקאמר לאו דוקא אלא לאיגרושי ולאינסובי קאמר ועיקר מילתא נקט וכן פירש ריב"א ז"ל והסכימו רבותינו בעלי התוס' ז"ל. ומה שאמר עוד דהכי איתא בירושלמי לא נשנית אלא לענין בעילה ועל דר"א מתניא וליתא (לענין נשואין והכי איתא התם) א"ר שמיי מצינו אשה בתחלה אין חייבין עליה משום ערוה ובסוף חייבין עליה משום ערוה א"ל ר' מנא למה זה דומה לאחד שאמר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שתבעלי לפלוני בתחלה אסור הוא לבעול עבר ובעל הותר הגט למפרע אר"י הלכה כר"ש בן אלעזר היא דרשב"א אמר לעולם אינו גט עד שיאמר לה בשעת מתנה ה"ז גיטך ע"כ. אלמא לא קיימא חדא דליתא לדר"א ועוד דר"י דחי לה ועוד דבעילה מצי לאשחודיה בזוזי כדלקמן אבל הכא לא מציא לאשחודיה וכן הסכימו רוב המפרשים ז"ל. ובזה עמדו דברי ר"מ ז"ל על נכון ותלמוד ערוך כמ"ש כמה פעמים בחבורי זה שלכך קראו משנה תורה ומי שהקשה לו דבר או תמה עליו יעיין במקום ההלכה הקבועה ולא ישתומם לסתור הפסק בעבור הקושיות כי גם רבותינו בעלי התוס' הקשו ברוב מזה ומזה ותירצו הכל בתוס' ואין לי צורך בזה החבור להאריך בם מן הטעמים שכתבתי כמה פעמים וידעתי כי משכיל על דבר ימצא טוב:
Loading...
8:13
1
Loading...