האשה שעשתה שליח עד משל בעלה. פ' התקבל (דף ס') :
וקטנה אינה עושה שליח וכו' עד שאינו בן דעת גמור. פרק התקבל ופרק האיש מקדש:
כתב הראב"ד ז"ל זה הטעם אין לו לא טעם ולא ריח וכו': ואני אומר לא ירדתי לסוף דעתו חדא שאם היה לטעם הזה עיקר היה לו להביאו בתלמוד ואני לא מצאתיו ועוד כי אע"פ שיהיה סברא מ"מ זיל בתר עיקר דמנא לן למימר מה אתם בני דעת בשלמא מה אתם בני ברית שאמר התלמוד ידענו שבאו בברית אנשים ונשים וטף ואשר איננו עמנו בסיני אלא בני דעת מנלן ובודאי גם הקטנים הנולדים והעתידים להולד וגם הגרים שעתידים להתגייר נצטוו בכך ואע"פ שאין להם דעת אבל הטעם שכתב ר"מ ז"ל טוב הוא ומצאתיו מפורש. ואתה דע לך עיקר הדין מפורש היא משנה פשוטה בגיטין פרק התקבל (דף ס"ה) דתנן קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה לפיכך אם רצה הבעל לחזור יחזור שאין קטן עושה שליח ע"כ. ובמס' קדושין פרק האיש מקדש (דף מ"ד) גמרא מתניתין דהאיש מקדש את בתו כשהיא נערה גרסינן בעא מיניה רבא מר"נ נערה מהו שתעשה שליח לקבל גיטה מיד בעלה וכו' [ידה] כיד אביה דמיא מה אביה משוי שליח אף היא נמי משויא שליח או דילמא כחצר אביה דמיא ועד דמטי גיטא לידה לא מיגרשא ושקיל וטרי עלה ומסיק דפשיט ליה לרבא דידה כיד אביה דמיא הכי קא מיבעיא ליה מי אלימא [ידה] כיד אביה לשוויי איהי שליח או לא ופשטינן אין עושה שליח ואותבינן עלה מהאי משנה פרק התקבל שכתבתי קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה ודייק מינה דוקא קטנה הא נערה ה"ז גט ופריק לה הכא במאי עסקינן בשאין לה אב והדר שקלי וטרי עליה עד דאסקא חסורי מיחסרא והכי קתני קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה הא נערה ה"ז גט בד"א בשאין לה אב אבל (אם) יש לה אב [אמר אביה צא וקבל לבתי גיטה ורוצה בעל לחזור לא] יחזור. ור"י אלפס הביא המשנה בהל' גיטין כפשוטה אבל בה' קדושין גמרא מתני' דהאיש מקדש את בתו כשהיא נערה וגם בגיטין גמרא מתני' דנערה המאורסה היא ואביה מקבלין הביא הכל ופסק בזאת המסקנא וגם רבותינו הראשונים ז"ל נחלקו בו הרבה ואין צורך להאריך בזה כאן. אך הנה עיניך רואות כי טעם ר"מ ז"ל מפורש במשנה גיטין ובגמרא קדושין. וגם פקח עיניך וראה חכמתו של ר"מ ז"ל שראה את הנולד כי יבא זמן שלא יתגלה טעם דברו ופי' בלשונו באורך הטעם דמס' קדושין דאע"פ דחצרה קונה לה גיטה לגלות מקום מוצאו כמו שביארתי כמה פעמים והדין עמו דהא ודאי גם אקטנה שייך ההוא טעמא דהא מייתי לה עלה וזה מפורש ותלמוד ערוך: